צלמות אומרות לא לאלימות במשפחה!
מאת: עו״ד דנה דרזנין
ב–2 במאי 2023 תוצג בבר-אילן, בצד הכנס השנתי שעורך מרכז רקמן, תערוכת צילומים שיזמתי בנושא האלימות במשפחה.
התערוכה ממחישה בצילום, בהשראת שירים המוכרים לכולנו (שאינם מקושרים אצלנו בראש מן הסתם לנושא זה) את הסוגים השונים והמגוונים של האלימות במשפחה - פיזית, מילולית, מינית, פסיכולוגית - רגשית והטרדה מאיימת - סוגי אלימות שקשים כל כך לזיהוי.
אשתף שהפרוייקט הזה מאוד משמעותי ומרגש עבורי באופן אישי והיא סוג של התגשמות חלום/חזון להבהיר בתמונות, אשר כבר נאמר לגביהן "תמונה שווה אלף מילים" בליווי שירים איך נראית האלימות במשפחה.
בעבודתי כעורכת דין פגשתי פעמים רבות את האלימות במשפחה. כליטיגטורית הוצאתי צוי הגנה, צוים למניעת הטרדה מאיימת, צוי מניעה, סייעתי לנשים להיכנס למקלט ובישרתי ללקוחות שבעצם, אף שזה ממש לא התאים לרמת חייהם, הם נתונים לאלימות במשפחה לעיתים קשה ומסוכנת. היו לאלימות בתיקים אלה "סימנים" ברורים ועל כן ניתן היה לפנות למשטרה או לבית המשפט לקבלת סעד שיתן פתרון כלשהו.
בהליך הגישור, כידוע, לא אמורה להיות אלימות, שכן במצב כזה לא תינתן ההסכמה וולונטרית ומדעת ובכל מקרה אין איזון בין הצדדים – תנאים בלעדיהם לא יכול להתקיים גישור. לכן, תיקים המגיעים לצוי הגנה בגישור נדירים.
עם זאת בעבודתי, הן כמגשרת והן ב"גירושין בשיתוף פעולה" ופתרון סכסוכים בהסכמה והן בליווי לקוחות אשר עוברים הליך גישור, נוכחתי לדעת שהאלימות במשפחה קיימת אך באופן מתוחכם וקשה יותר לזיהוי. האלימות מצויה "מתחת לפני השטח", במופעים כגון: אלימות נפשית וגזלייטינג (מושג שהפך מוכר לאחרונה) בהם הצד האלים שולט באופן כה מושלם בקורבן, שהקורבן לא מסוגל להבין ולחשוב על צרכיו מהפחד. היא מופיעה לעיתים בצורה של האלימות הכלכלית, בה צד שולט בצד השני באופן כזה שהוא "המוציא והמביא" ואילו לצד השני אין אפילו כרטיס אשראי. היה לי גם גישור בו היתה אלימות דיגיטלית, כאשר אחד הצדדים שלט בסיסמה של הצד השני ופעל בשם הצד השני באינטגרם, בפייסבוק וברשתות החברתיות. כמו כן, מזה שנים שאני מתנדבת ב״קו החם״ של מרכז רקמן הנותן ייעוץ משפטי לנשים ובלמעלה ממחצית משיחות אלה עולה מופע אלימות כזה או אחר, אף שחלקן מציינות שהן מצויות בעיצומו הליך של גישור.
אציין, כי הבעייתיות הגדולה באלימות זו היא שלא קל לזהותה, היא מתוחכמת ולעיתים נראית כאהבה גדולה שבהמשך מתגלה כשליטה מוחלטת וחוסר נפרדות. מגשרים לא בהכרח מזהים את האלמנטים האלימים והצד ה"אלים" עשוי להראות בעיניהם כצד הכובש והנעים יותר, בעוד שהקורבן מבולבל ומאוד חרדתי.
משום כך יזמתי תערוכה זו, אשר תהיה מלווה בשירים, מהארץ ומהעולם, שמוכרים לכולנו, אך דווקא תשומת הלב למילים ולתמונות מאפשרת להכניס למודעות את קיומה של האלימות, המגיעה במופעים לא תמיד ברורים אלא נסתרת ולהבין עד כמה שהיא עלולה להיות מתעתעת ומטעה. נראה לי שהדבר חשוב במיוחד למגשרים בינינו, שפחות מכירים את האלימות במהלך עבודתם.
אבקש להודות למרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן על הבית החם והמקצועי לתערוכה שלנו ועל האמון שניתן בנו.
תודה אחרונה לרייצ'ל לוי האהובה, חברתנו הצלמת, שסמכה עלי ועלינו וחשפה במהלך המפגשים את הטרגדיה שעברה משפחתה לפני ארבע שנים, הסכימה שנקדיש את התערוכה לאמה - מרים שלום (ז"ל) שהיוותה השראה לכולנו בפרוייקט עוצמתי וחזק זה.