להקשיב קודם כל לעצמי

הדרך שלי לגשר מתחילה בהקשבה עצמית למה שהגוף שלי משדר לי

בקורסי הגישור שלימדתי כל השנים, דיברנו על הקשבה אקטיבית, או הקשבה אפקטיבית. מה מאפשר להקשבה להיות אפקטיבית? העובדה שהיא אקטיבית, כלומר, להבדיל משמיעה פסיבית. על מנת שתהיה הקשבה, יש צורך בפעולות אקטיביות שאנחנו מדברים עליהן. כמו הפניית תשומת הלב, מבטים. תשומת לב לשפת הגוף שלי, של המגושרים, והרצף הידוע שנע בין המהומים, הדהודים, שאלת שאלות, פתוחות סגורות, ניסוחים מחדש, מסגור מחדש, שיקופים ועוד. אבל הפעם אני רוצה לדבר על הקשבה אחרת. על הקשבה לעצמי במהלך הגישור.

ב–24 השנים האחרונות, במקביל לעבודת הגישור ולהוראתו, אני עוסק רבות במה שנקרא בשפה הפופולרית, ריפוי אלטרנטיבי או עבודה אנרגטית. בגרעין של כל השיטות האלה נמצאת הידיעה כי מעבר למה שנתפס בעין, יש מרחבים גדולים ועצומים שנסתרים ממנה ופועלים את פעולתם ומשפיעים לא פחות ולעיתים אף יותר מאשר הרבדים המוחשיים.

בעבודתי כמגשר וכמורה לגישור, ההקשבה שלי למרחב ולמגושרים עוברת דרכי. למשל, אני יכול לראות בהשפעות ההדדיות שמתקיימות במרחב, שפתאום עולה בי כעס. אם לא הייתי ער להשפעות ההדדיות האלה, הייתי יכול לחשוב שמשהו במתרחש מכעיס אותי. אבל הפרספקטיבה המרחיבה מאפשרת לי להבין שאני בעצם חווה כעס שנמצא כאן, במרחב

אחד הנושאים בהם אני מתעמק זה כחמש שנים, ומשלב אותו לא מעט בעבודת הגישור ובקורסים שאני מלמד, הוא שיטת העיצוב האנושי (HUMAN DESIGN SYSTEM) שיודעת לפענח את המפה של כל אחד, ובעיקר, יודעת לנתח את ההשפעות ההדדיות של השדות אלו על אלו.

לא פעם, הידע הזה ממש מציל גישורים, כי הוא פתח להתנהגויות לא מוסברות לכאורה בשדה הבין-אישי בין המגושרים לבין עצמם, וכן בין המגושרים לביני, המגשר. אילולא הידע, הייתי יכול לנתח את הסיטואציה בצורה אחרת ולפעול לא נכון.

מה הגוף מסמן לי

המפתח לכל אלו הוא, שבעבודתי כמגשר וכמורה לגישור, ההקשבה שלי למרחב ולמגושרים עוברת דרכי. למשל, אני יכול לראות בהשפעות ההדדיות שמתקיימות במרחב, שפתאום עולה בי כעס. אם לא הייתי ער להשפעות ההדדיות האלה, הייתי יכול לחשוב שמשהו במתרחש מכעיס אותי. אבל הפרספקטיבה המרחיבה מאפשרת לי להבין שאני בעצם חווה כעס שנמצא כאן, במרחב. ניתוח הסיטואציה משתנה לגמרי, מן הקצה אל הקצה, ואני מבין שכרגע במרחב נוכח כעס, שאולי לא מקבל ביטוי מילולי או אחר. ואם כך, אני שואל את עצמי מה אפשר לעשות כדי להנכיח את הכעס הזה במרחב בצורה נכונה ובטוחה.

דוגמה נוספת: גישרתי עם שותפה, ומכיוון שהיא תיאמה את כל הגישור, ידעתי רק בקווים כלליים לקראת מה אנחנו הולכים. אני לא שוחחתי עם המגושרים לפני כן. מהרגע שהמגושרים נכנסו לחדר, התחלתי לפהק. כלומר, הגוף שלי התעייף. כשבדקתי עם עצמי ראיתי שאין כל סיבה לי להיות עייף בדיוק עכשיו.

הבנתי שיש משהו במרחב הגישורי הזה שאינו מדויק, אבל עוד לא ידעתי מה. ואכן, במהלך שמיעת הסיפורים נחשפה תמונה אצל אחד המגושרים, של הפרעה משמעותית מאוד בתפיסת המציאות, אפיזודה סופר-פרנואידית, ומיד הבנתי שזו הסיבה שהגוף שלי הגיב בעייפות. כלומר, בהקשבה הרדיקלית שלי לגוף, הגוף שלי סימן לי את העובדה שהמקרה הזה אינו מתאים לגישור. זאת, למרות שהמגשרת שלצידי הייתה נחושה להמשיך את הגישור.

דוגמה הפוכה: אני מקפיד שלא לגשר יותר משלוש שעות, בייחוד בגישורי משפחה שהם גם ככה עמוסים מאוד מבחינה רגשית. לא מזמן, באחד הגישורים, הופתעתי מאוד כיוון שלגוף שלי לא הייתה בעיה להמשיך לשעה הרביעית, מה שהתברר כצעד שקידם מאוד את הגישור.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השמיני של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור במאי 2023.

_____________

עו״ד דניאל-בר פוירשטיין הוא מייסד, מנהל שותף של המרכז לגישור הוליסטי משלב. מגשר ומלמד גישור (בסיס פרקטיקום ומשפחה), משלב תפיסות ושיטות שונות בתוך הגישור, עם התמקדות בלמידה המתווכת, תשומת לב למרחב האנרגטי המתחולל בגישור, וכן דרך מפות העיצוב האנושי. כמו כן, עוסק בייעוץ אישי.