העשור האחרון הציף צרכים חדשים עקב עלייה בתוחלת החיים, השפעת הגלובליזציה על חיינו, וסוגי המשפחות החדשות הקיימות. אלה ועוד יוצרים מציאות משתנה שפוגשת את הפרט, המשפחה והקהילה, מציפה הזדמנויות, צרכים, אתגרים - סמויים וגלויים. הגישור והשיח הבין-דורי נותנים מענה לכל אלה ומטרתם לאפשר תכנון העתיד, פירוק אתגרי קשר (ניכור, נתק, ריחוק) והרכבה מחדש של מערכת היחסים במשפחה הרב דורית
רוב המקרים שבהם אנו נקרים לקיים תהליכי גישור בין־דורי נובעים מסיטואציות מאתגרות בהתמודדות עם בני משפחה בצומתי החיים השונים, ובעיקר כאשר אחד מבני המשפחה נעשה תלוי בבני המשפחה האחרים. האתגרים הופכים למעמסה ולאי נוחות, כשהרגש עולה ומקשה על שמירת ערוצי תקשורת עם יקירינו במשפחה.
המשפחה הרב־דורית כמערכת סגורה חווה אתגרים והזדמנויות המשפיעים ומושפעים על כל פרט במשפחה ועל כולם יחד. נושאי הגישור הרב־דורי מגוונים ומורכבים. כל מקרה כולל בתוכו אחד או יותר מתחומי החיים: כלכלי, משפטי, תקשורתי, ותופס כל אחד מבני המשפחה במצב, צרכים ואינטרסים שונים ומשתנים עם הזמן, ולעיתים מנוגדים לכאורה.
המשימה העיקרית של הגישור הרב־דורי היא לעצור את המערבולת המשפחתית בעזרת אדם מקצועי שאינו מעורב רגשית, לתת מקום ולייצר שיח עם האנשים הכי יקרים לנו, אלה שימשיכו להיות סביבנו אם נרצה או לא, ובעצם לייצר התערבות ללא מעורבות כדי למנוע מצב ששבר קטן יהפוך לגדול יותר. כאן המגשר הבין־דורי נכנס לתמונה.
בסיס התהליך הוא הסתכלות הוליסטית על התא המשפחתי ומערכת הקשרים בו עם כל פרט ופרט. הניסיון מראה, שרוב המקרים מגיעים שלא בכוח צו בית המשפט. חלקם מגיעים מהקהילה וחלקם מחיפוש מענה עצמאי לאתגרים במשפחה הרב־דורית.
תהליכי הגישור הבין־דוריים מתקיימים באחת משתי הדרכים הבאות: גישור בשניים CO, בעיקר כאשר נדרש עורך דין מומחה בתחומו, או אימון/גישורי - לטובת מענה שאינו משפטי.
מקור ההנעה וההגעה לתהליכי השיח/דיאלוג/גישור הוא ההכרה האישית בחשיבות העניין להווה ולעתיד של כל פרט ושל כולם יחד במשפחה.
החזון שלי הוא שהגישור/אימון לא יהיה רק תהליך שבית משפט מורה עליו, אלא דרך/הזדמנות שכל אדם יבחר לעצמו בכל אחד מתחומי החיים כדי לשפר את מערכות היחסים בתוך המשפחה הגרעינית והמורחבת שלו, ובעיקר לטובת היערכות עתידית.
מורכבות הגישור הבין־דורי נובעת מתוך הקשר הרגשי מהעבר, ההווה והעתיד, כאשר הקשר הרגשי צף בעיתות משבר, נוצר ריחוק/נתק/ניכור לזמן קצר או ארוך המשפיע לרעה על החיים של כל הנוגעים בדבר במשפחה. בתהליכי דיאלוג בין־דוריים אנו מייצרים הזדמנויות ליצור משהו חיובי משותף שלא היה עד כה במשפחה.
קשיים של חוסר תקשורת
הגישור הבין־דורי עוסק במנעד רחב של מקרים, שאת חלקם אביא כאן (כמובן ללא פרטים מזהים).
מקרה ראשון. אישה בשנות ה־70 לחייה, מקיבוץ בצפון, פנתה עם הסיפור הבא: "שני בניי ובנות זוגם בחרו לקחת חלק בתוכנית ההרחבה ולבנות את בתיהם בקיבוץ. הקשר והתקשורת של בעלי ושלי עם בנינו וכלותינו תמיד היה טוב. מיותר לציין שזו זכות נפלאה עבורנו ההורים ששני הבנים בחרו את הקיבוץ כבית.
"זו מסורת, שבימי שישי הבנים, נשותיהם והנכדים מגיעים לארוחת ערב מוקדמת אלינו. בחודשים האחרונים שמתי לב שאחת הכלות נמצאת איתנו פיזית אך ממש מרוחקת, פחות מתקשרת במפגשים אלה. בהמשך, היו מקרים שהכלה לא הגיעה, כל פעם בתירוץ אחר.
"החלטתי ליזום שיחה עם בני, לבדוק מה קורה שם. התברר ששתי הכלות לא מסתדרות ביניהן כבר זמן רב. המצב החמיר כאשר בהגרלת המגרשים לבניית הבתים יצא שהמגרשים שהבנים הגרילו היו אחד מול השני. כולם שמחנו, אך מתברר שזה היה שורש הקושי והנתק. כלה אחת באופייה ממש פתוחה, והכלה השנייה סגורה יותר, מבקשת את פרטיותה, זקוקה למילה טובה על מעשיה, והיא נעלבת מתגובות או מאי התייחסות מבחינתה של הכלה הראשונה.
"לאחר שיחתי עם הבן, החלטנו לקיים שיחה גם עם הבן השני. בשלב ראשון, הבנים ביקשו להשאיר לכלות את ניסיון פתרון הסכסוך, בלי התערבות. חשוב לציין שהנכדים של שני הבנים חברים ומשחקים יחד בשני הבתים, כאשר בכל בית כללים אחרים, והמתח הורגש כבר גם בקרב הנכדים הגדולים. כשעברה תקופה נוספת, והמצב לא השתנה לטובה, הצעתי לבנים לחשוב עם נשותיהן לפנות לתהליך גישור עם איש מקצוע".
השלבים בגישור זה: מפגש אחד בנוכחות שני הזוגות - שיתוף, הקשבה, שיקוף/פירוק הסיפור.
מפגש שני בין שני הבנים/האחים - שיחה נפרדת להבין את המקום, הצרכים והרצון של כל אחד מהאחים לחוד וביחד. מפגש שלישי בין שתי הכלות - שיחה נפרדת, לראשונה הן יושבות יחד. מפגש רביעי בין שני הזוגות - שיתוף קצר, בניית הסכמות עם תוכנית פעולה, כאשר כל אחד הביא את הצעתו למפגש זה.
רוב האתגרים במשפחה הרב־דורית צפים עם הזדקנות ההורים. צומת זה "מרעיד את האדמה" האישית והמשותפת, כאשר "הדבק" של המשפחה נעשה חלש, תלוי. מתעוררים הרבה מאוד פחדים, חששות, שאלות, סיטואציות צפות, כאלה שלא חשבנו עליהן קודם
מקרה שני. יפעת, סטודנטית בת 27, פנתה עם הסיפור הבא: "גדלתי בבית דתי, אני הבת הצעירה מבין שישה, אבא שמרן, בן יותר מ־60. לאורך תקופה ארוכה אני מרגישה חוסר יכולת לתקשר עם אבא, מרגישה חסמים, ריחוק, התנגדויות סמויות וגלויות. אם אני לא מתקשרת, אז אין בינינו תקשורת. כשאני מתקשרת/באה, התקשורת קרה/קצרה/מרוחקת. אמא לא לוקחת מקום בקושי שלי, אחיי מרגישים ולא מדברים על כך.
"אני ממשיכה לשמור מצוות, חשוב לי לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, אך מתקשה לעשות זאת כי אין הדדיות, אין הכלה בקשר. ניסיתי לרתום את אבא בעבר לתהליכי שיח שונים, אך הוא לא מוכן לקבל את הדרך שבה בחרתי לחיות.
"התסכול והקושי הרגשי קשים מנשוא. אני מרגישה דחויה. מבקשת עזרה, תמיכה, כלים איך לרתום את אבא לתהליך גישור, הקשבה. כל שאני מבקשת לעצמי, לאבא, למשפחה, זה Well Being, לפתוח ולייצר ערוצי תקשורת עם אבא, איך עושים זאת?".
השלבים בגישור זה: שני מפגשים אימוניים עם יפעת. מפגש עם האב לאחר תחנוני הבת - הקשבה, בניית אמון, רתימה. מפגש נוסף עם האב, לבקשתו. העברת מסמך הדדי בו כל אחד מציע פעולה חדשה לטובת האחר. מפגש משותף לטובת הסדרת דרכי הפעולה/תקשורת/שותפים, להוציא לפועל את הפעולה הנבחרת של כל אחד. ליווי מרחוק ומפגש מסכם בו עברנו על "מפת הדרכים" להמשך עצמאי.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור באפריל 2022.
_______________
דליה בורק היא מאמנת/מגשרת בין־דורית בעלת החצר הפנימית – מרחב ידע ושירותים למשפחה הרב דורית.