בשם האב

דברים שלמדתי מכתב אישום שהוגש נגד חברי ואביו לפני יותר מעשרים שנה. "מגשר שטח" - מיומנו של מגשר מהו"ת, פרק ראשון

כמי שנמנה כיום גם עם מגשרי המהו”ת, הוצע לי לכתוב "יומן שטח" שבמסגרתו אשתף אתכם, חבריי המגשרים, עורכי הדין וקוראים מתעניינים אחרים, בחוויות, תובנות, דילמות וסוגיות אחרות שעלו בגישורים אותם ניהלתי ואשר יש בהם, לדעתי, עניין החורג מהמקרה הספציפי שנדון בכל אחד מהם; והכול, כמובן, במסגרת המותר בלבד. איני יודע אם אעמוד במטלה זו לאורך זמן, אבל לפחות את הפרק הראשון ב"יומן" הצלחתי להשלים, והוא כעת לפניכם ולשיפוטכם.

בחרתי לפתוח פרק זה, בסיפור על אודות כתב אישום שהוגש לפני למעלה מעשרים שנה - בהיותי עורך דין בתחילת דרכו - נגד חבר לשירות המילואים ונגד אביו. שתי תובנות חשובות נטלתי איתי דווקא מתיק פלילי זה לגישורים שאני מנהל, ואת שתיהן אני מבקש לחלוק אתכם, ובמיוחד - עם מגשרים המצויים בתחילת דרכם המקצועית.

מעשה שהיה, כך היה: אותו חבר, נהג את מכוניתו בשדרה ארוכה בעיר דרומית, ונאלץ להאט יותר ויותר את נסיעתו בשל רכב שנסע באיטיות מרגיזה לפניו. לאחר זמן, משפקעה סבלנותו של החבר, הוא החליט להאיץ בנהג "הזוחל" וצפר לו. באדיבות מפתיעה סטה אותו נהג הצידה ואפשר למכוניתו של חברי לעקוף אותו. אלא שאז, התחרטו ככל הנראה הנהג ושאר יושבי הרכב על אדיבותם, ורכבם החל דולק אחר מכוניתו של חברי. משהגיע החבר לקצה השדרה והחנה את המכונית בפתח חצר ביתו, יצא מהרכב הרודף אדם בלבוש אזרחי ודרש מחברי בתקיפות את רישיונות הרכב ואת תעודת הזהות שלו מבעד לחלון המכונית.

חברי נבהל ועל מנת שלא להישאר ישוב במכונית כשהוא מוגבל בתנועותיו, ביקש לצאת ממנה. דורש התעודות נצמד לדלת ואגב כך החל חברי דוחק אותה אט-אט כלפי חוץ. הפעולה הזאת גרמה לכך שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת שוטר, שכן כל יושבי הרכב "הרודף", כך למד חברי בדיעבד, היו בלשים סמויים של המשטרה.

בכך לא תם סיפור המעשה - בשל ההמולה שנוצרה לאחר שחברי כבר יצא ממכוניתו, ובמיוחד לאחר שאל הבלש הסמוי הצטרפו חבריו אשר נותרו תחילה ישובים ברכבם כמה מטרים לפנים, ירד גם אביו של החבר מביתו. בכתב האישום נטען כלפי האב שהוא משך מאחור בכתפו של אחד השוטרים, כשהשוטר ניסה להעלות את בנו לזינזאנה שבינתיים הגיעה גם היא אחר כבוד ל"זירת הפשע".

בהיותי עו”ד צעיר, אידאליסט ונמרץ, התעקשתי על זיכויו המוחלט של חברי. כל ניסיונותיו של השופט שישב בדין לשכנע אותי שחתימה על כתב התחייבות ללא הרשעה לא תפגע במאומה בעתידו של החבר, לא הועילו

לאחר עיון בחומר החקירה, ברור היה לי שאביו של החבר יוכל לצאת זכאי מהאישום נגדו וכל זאת הגם ששלושה בלשים כתבו בדוחות הפעולה שלהם שהאב משך ותקף את חברם. הסיבה לכך הייתה שדווקא אותו בלש מותקף "שכח" לציין את דבר התקיפה בדוח הפעולה שלו עצמו. האתגר הגדול יותר היה לזכות את החבר והאמנתי שאוכל להשיג זיכוי מיוחל זה באמצעות חקירה נוקדנית של הבלשים שתחשוף את הסתירות בעדויותיהם ותערער את מהימנותם.

מתחילת המגעים בין התביעה לביני כסניגור של שני הנאשמים, לאחר שעמדה על החסר המהותי הקיים בדוח הפעולה של הבלש המותקף כביכול, הסכימה התביעה המשטרתית לזיכוייו של האב. כעבור זמן, משהבינה שבירור האישום יהיה כרוך בחקירות ארוכות ומתישות, הוסיפה והציעה להסתפק בחתימתו של החבר

על התחייבות ללא הרשעה בלבד ובכך לסיים את ההליך הפלילי גם נגדו.

אבל אני, בהיותי עו"ד צעיר, אידאליסט ונמרץ, דחיתי את ההצעה והתעקשתי על זיכויו המוחלט של החבר. דבקתי בעמדתי זו משך חודשים ארוכים מאוד, גם כאשר כמעט בפתחה של כל ישיבת הוכחות - שנקבעה כל פעם מחדש רק אחת לכמה חודשים - שב השופט שישב בדין והציע לי לשקול בחיוב את הצעת התביעה (שבפניו הוצגה כהסכמה לסיים את התיק בחתימת התחייבות ע"י שני הנאשמים). כל ניסיונותיו לשכנע אותי שחתימה על כתב התחייבות ללא הרשעה לא תפגע במאומה בעתידו של חברי, לא הועילו; ייאמר לזכותו של אותו שופט בעל אורך רוח - כיום מגשר ובורר נחשב ומוערך - שחרף התעקשותי הוא אפשר לי להמשיך בחקירות ללא הגבלה משמעותית.

מגשר שמצליח ליצור בחדר הגישור את התנאים למחשבה פתוחה אצל הצדדים הניצים - ובוודאי מגשר שמצליח לסייע להם לפתח ביניהם שיחה פתוחה וחופשית - כבר עושה חלק ניכר ממלאכת הגישור ופותח את השער למציאת הפתרונות שיביאו בהמשך לסיום הסכסוך וליישובו

העו"ד הלוחמני והאב היצירתי

אפריז בוודאי אם אתיימר לטעון שניתן היה להמשיך בחקירות נגדיות בלי לסיים את הדיון בתיק עד ימים אלו ממש, ולכן לא אטען כדבר הזה. אבל אין לי ספק שבירור כתב האישום היה נמשך חודשים ארוכים נוספים אלמלא באחת מישיבות ההוכחות, שעה שהתובע המשטרתי שב וביקש מהשופט להגביל את חקירותיי, ואילו אני ניסיתי לשוב ולשכנעו שיש לאפשר לי להמשיך בהן לאור כך שהאמת נמצאת בפרטים הקטנים - ולכן בסתירות הגדולות בין גרסאות הבלשים - שב השופט והציע לי לשקול את הצעת התביעה. למיטב זיכרוני כבר הספקתי, כדרכי, להשיב לשופט בשלילה, אלא שאז פנה אליי בלחישה אביו של החבר ואמר לי מילה אחת: "תחליף".

תחילה לא הבנתי מה מבקש ממני האב לעשות, ולאמיתו של דבר רגזתי שהוא מפריע לי באמצע הטיעון. לפי הבעת פניי, זיהה זאת גם האב, ולכן הוסיף מיד והסביר לי שהוא עצמו כבר בן שישים שנה, לא רץ לשום מקום ולא צפוי להתמודד על שום משרה חשובה. לעומת זאת, עתידו של בנו עוד לפניו, ולכן יעץ לי להציע לתביעה שהבן-החבר יזוכה, ואילו הוא עצמו יחתום על ההתחייבות ללא הרשעה.

לא תופתעו בוודאי לקרוא שבו ברגע הסתיים הדיון בתיק. כן תופתעו אולי לקרוא שכל הדרך חזרה למשרד מבית משפט באותה עיר בדרום, ומאז ועד שהתחלתי לעסוק בפועל בגישור לפני כמה שנים, נשאתי בתוכי תחושת תסכול על כך שלא אני העליתי את הרעיון - המבריק לטעמי בפשטותו וביצירתיותו - של אותה החלפה בין נאשמים: האב והחבר.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון הרביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בספטמבר 2021.

___________

עו"ד ומגשר אבי בן מאיר