שונות תרבותית בהליכי יישוב סכסוכים

ביסודם של קונפליקטים רבים נמצאים מרכיבים תרבותיים. עלינו כמגשרים לפתח מודעות למרכיבים אלה, לנטרל אותם בחדר הגישור ובכך לסייע לצדדים המסוכסכים להפחית את התבצרותם בעמדותיהם

“האיש הירוק עצר את האוטו הירוק שלו ושאל את האיש הכחול:

“היי, איש כחול, מה אתה עושה פה?"

“אני?" אמר האיש הכחול, “אני מסיפור אחר".

(יהונתן גפן)

מטרתו של מאמר זה היא לשים זרקור על האופן בו שונות תרבותית מהווה גורם להתפתחותם של קונפליקטים, וכיצד על מגשר להביא בחשבון שונות תרבותית בבואו לסייע לצדדים בסכסוך להתמיר את הסכסוך לדינמיקה של שיתוף פעולה. ההיבטים שיובאו במאמר זה נכונים גם לשונות בין קבוצות תרבותיות ויש בהם ערך גם להבנה ולהתמרה של “מלחמת התרבות" בה מצויה החברה הישראלית בימים אלה.

חלקו הראשון של המאמר ינסה לאפיין את מושג ה"תרבות" וחשיבות הניתוח התרבותי בהקשרים של התמרת קונפליקטים. חלקו השני יציג מיפוי ראשוני של זהויות תרבותיות וצירים תרבותיים סביבם ניתן לנתח הבדלים תרבותיים. חלקו השלישי ישפוך אור על המושג “אלימות תרבותית" ועל האופן בו תרבות משחקת תפקיד חברתי ביצירת מנגנוני שליטה שנתפסים על ידי קבוצות אחרות כאלימות מבנית כלפיהן.

א' – מושג התרבות וחשיבות הניתוח התרבותי בהקשרים של קונפליקטים

בעשורים האחרונים מתפתחת ספרות ענפה העוסקת בממשק שבין יישוב סכסוכים ושונות תרבותית. הדגש מושם על טיפוח מה שהספרות מכנה: מסוגלות תרבותית (cultural competency) או רהיטות תרבותית (cultural fluency), קרי – היכולת לנוע באופן בונה במרחב בו שונות תרבותית משחקת תפקיד, משפיעה על הפרשנות למעשים וגורמת לקצרים בתקשורת, ובכך מהווה גורם וסיבה לקונפליקטים.

לניתוח תרבותי תפקיד חשוב בתהליכי ניהול קונפליקטים, באשר “ניתוח תרבותי הינו אמצעי לתפוס כ'נורמלי' דברים שבתחילה נראו ‘ביזאריים' או ‘זרים ומוזרים' בקרב פעולות אנשים מתרבות שונה משלי" (1993 ,Avruch & Black). ניתוח תרבותי ומסוגלות תרבותית מאפשרים להשהות שיפוטים אודות התנהגות ולהציבה בהקשר תרבותי המספק לה הסבר, על חשבון ניתוח השופט פעילות של אחר דרך משקפיים תרבותיים מסוימים אותם מרכיב אדם. הדבר נכון לצדדים בקונפליקט וגם למגשרים עצמם. במובן זה, אחד האתגרים המרכזיים של מגשר הוא לטפח מודעות לאופן בו ה"משקפיים" התרבותיים שלו – להם, לרוב, אינו מודע – משחקים תפקיד באופן בו הוא בונה משמעות בחדר הגישור.

עלינו לסייע לצדדים לקונפליקט להבין את הגורמים המתנים, לעיתים אוטומטית, את אופני תפיסת המציאות שלהם, עליהם הם לא נתנו את הדעת. בכך, נוכל לסייע להם לעבור במובן העמוק מאחיזה נוקשה בעמדות או בנרטיבים בעלי ערכי אמת חד-צדדיים, להכרה כי אמיתות הנראות אובייקטיביות והכללות המהוות בסיס לשיפוטים ערכיים הן יחסיות ותלויות תרבות

“מטאפורית", מוסיפים אברוך ובלק, “תרבות היא העדשה מעצבת התפיסה או (עדיין מטאפורית) הדקדוק לייצור ולעיצוב של פעולה נושאת משמעות" (1993 ,Avruch & Black). כלומר, עלינו להכיר את העדשה מעצבת התפיסה שלנו וכיצד היא פועלת, ואת האופן בו אנו יוצרים הַבְנָיָה (construct) של משמעות.

חשוב להבין שעדשה זו אינה עדשה פרטית: היא עצמה מעוצבת תרבותית, או כפי שמסבירות ל'ברון ופילאי, “תרבות היא ההבנה המשותפת, לרוב בלתי מדוברת, בקבוצה, שמעצבת זהויות ואת תהליך יצירת המשמעות" (2006 ,LeBaron & Pillay). יש לכך משמעות כפולה עבור מגשרים: ראשית, עלינו להבין את ההקשר התרבותי בתוכו אנו פועלים ומתוכו אנו מעצבים את זהותנו ומבנים משמעות, ושנית, עלינו לסייע לצדדים לסכסוך להבין את ההקשר התרבותי בתוכו הם פועלים.

כותב ג'ון פול לדרך: “קונפליקט צומח ומתפתח על בסיס המשמעות והפרשנות שהאנשים המעורבים מצמידים לפעולה או אירוע... משמעות שוכנת בידע המצטבר... מנקודת מוצא זו, קונפליקט מחובר למשמעות, משמעות לידע וידע לתרבות" (1995 ,Lederach). כלומר: כאשר אנו מנתחים עמדות שונות של צדדים לסכסוך, או זוויות ראייה שונות שלהם שעומדות בבסיס התבצרותם בעמדה מסוימת, האתגר הוא – לצד חשיפת הצרכים והאינטרסים שבבסיס העמדות, כפי שאנו לומדים לעשות בגישור – לחשוף את אופני יציקת התוכן או הבניית המשמעות של הצדדים שהובילו להתגבשות העמדות, וכיצד תהליכים אלה, קרי – המשקפיים דרכם הם שופטים את העניין, הם תוצר של התניות תלויות תרבות שמהוות את ה"דקדוק" או ה"עדשה" הבסיסיים בתהליך התפתחות הקונפליקט.

עלינו לסייע לצדדים לקונפליקט להבין את הגורמים המתנים, לעיתים אוטומטית, את אופני תפיסת המציאות שלהם, עליהם הם לא נתנו את הדעת. בכך, נוכל לסייע להם לעבור במובן העמוק מאחיזה נוקשה בעמדות או בנרטיבים בעלי ערכי אמת חד-צדדיים, להכרה כי אמיתות הנראות אובייקטיביות והכללות המהוות בסיס לשיפוטים ערכיים הן יחסיות ותלויות תרבות. בכך נוכל לפתוח צוהר לאפשרות להכיר ב"דקדוק" או ב"משקפיים" אחרים כלגיטימיים, להבין את הלוגיקה הפנימית שלהם ואת האופן בו ניתן בעזרתם לשפוך אור ולתת משמעות נוספת להתנהלות או לפרשנות מסוימות.

את הניתוח התרבותי אין להשאיר רק להקשרים הרווחים של זהויות לאומיות או אתניות שונות, אלא להחילו באופן מעודן יותר בהקשרים או בקונפליקטים, אשר במבט ראשון אינם נראים כמושפעים משונות תרבותית. למעשה, כמעט בכל קונפליקט ניתן לזהות גם מרכיבים תרבותיים ולכן רצוי לשאול, בכל הליך ניהול קונפליקטים, באיזו מידה מרכיבים תרבותיים מהווים חלק מהאתגר אותו יש לנהל בחדר

בבסיס העמדות המנוגדות בקונפליקט מצויים תהליכי יצירת משמעות. את המשמעות אנו מבנים על בסיס ידע שיש לנו, שהוא עצמו תוצר של קונבנציות והתניות תרבותיות שבתוכן אנו פועלים. בעוד העמדות מנוגדות, את הידע שלנו ואת תהליכי הבניית המשמעות ניתן לסווג כשונים: בכך, אנו ‘יורדים קומה' מרמת העמדות המנוגדות, לעולם של שונות תרבותית ושל גיוון, המעשיר את הראייה ואת ההבנה שלנו ושל הצדדים לקונפליקט את הסיטואציה.

כאמור, זהו תהליך של טיפוח מודעות למנגנוני הבניית המשמעות ועיצוב השיפוטים, של צדדים בקונפליקט ושלנו כמגשרים.

קטגוריזציה, סטריאוטיפיזציה, פילטריזציה – כל אלה הם חלק ממנגנוני החשיבה האנושיים. טיפוח מודעות להם והתחקות אחר מנגנוני הפעולה של התודעה המייצרת אותם, יכולים לסייע בהפחתתם ובהתמרתם לנוכחות מודעת הנמנעת מפעילות אוטומטית מסוג זה. לכן, טיפוח “מסוגלות תרבותית" היא קודם כל פיתוח היכרות עם מנגנוני החשיבה שלנו כדי שלא נופעל על ידם באופן עיוור: ראשית, הבנת תפיסות העולם שלנו והתיאוריות/אמונות היסוד המושלות בנו; ושנית, הכרת הכשלים הפוטנציאליים (רעיונית) והמכשולים (המעשיים) מהם עלינו להישמר כמגשרים או כצדדים לקונפליקט. עלינו לדעת ולזהות את חולשותינו, אשר עלולות להיות מתורגמות בחדר הגישור לפעילות תגובתית, ולהבנות תודעת קונפליקט בקרבנו (קרי, שיפוטים של צדדים לקונפליקט). כמגשרים בעלי כשירות תרבותית נוכל לסייע לצדדים בהתחקות אחר תהליך הבניית המשמעות ובזיהוי המרכיבים התרבותיים שבבסיסם.

מסוגלות או רהיטות תרבותית, לפיכך, היא המוכנות שלנו לצפות, להישאר מודעים, לבטא ולסייע לעצב או להבנות את תהליך בניית המשמעות. זוהי מסוגלות בין-אישית - עלינו לטפח את המסוגלות בתהליך דינמי מתפתח של שיח בין-אישי ותוך שמתקיימים יחסי-גומלין בין העצמי ובין אחרים:

1. לצפות, קרי לראות את תהליך בניית המשמעות המקטלג מגיע

2. להישאר מודעים לאופן בו הדבר קורה מבלי לאפשר לו להפעיל אותנו

3. לבטא, להסביר בשקיפות ולייצר בהירות בנוגע למנגנוני הפעולה שמייצרים תודעת קונפליקט זו בזמן אמת

4. לסייע בהבניה משותפת של משמעות, על חשבון ההתבצרות (positioning) של כל צד בעמדתו. זהו אתגר מהמעלה הראשונה.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השמיני של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור במאי 2023.

_____________

ד"ר רן קוטנר הוא ראש התוכנית הבינלאומית ללימודי שלום וניהול סכסוכים באוניברסיטת חיפה ויועץ לתהליכי בניית חברה משותפת הכוללים בניית הסכמות ושיתופי פעולה בין-תרבותיים, בהשתתפות מגוון בעלי עניין. מגשר ומדריך גישור ותיק ומנוסה, אשר הנחה עשרות קורסים, סדנאות ותהליכי הטמעה של גישור, דיאלוג, משא-ומתן, מנהיגות ובניית שיתופי פעולה באוניברסיטאות, בארגונים ולקהל הרחב.