רוב מוחלט של הקהילות המוסלמיות-ערביות משתמשות בסולחה לפתרון סכסוכים, קלים כקשים, בתוך ובין חמולות. על הרציונל, דפוסי החשיבה ומנגנוני הפעולה של הסולחה, והמלצות לשימוש בהם בהליכי פישור-גישור
שתי נשים, שעמדו בתור לקבלת שירות בסניף בנק ביישוב ערבי בדרום הארץ, הגיעו לידי החלפת עלבונות וקללות. קרוב משפחתה של אחת הנשים הזדמן למקום, התערב בסכסוך, ובמהלך חילופי הדברים דחף את האישה האחרת וגרם לה ליפול ארצה. האישה קמה, שבה לביתה וסיפרה לבעלה על האירוע; הבעל הגיע לבית אחיה של אשתו (האחראי על כבודה, והנפגע מפגיעה בכבודה), דיווח לו על הפגיעה לכאורה בכבוד אחותו והזמין אותו לפעול לשיקומו. האח יצר קשר עם עושה סולחות מוכר בכפר קאסם, מסר לו את גרסתו וביקש ממנו לבדוק אם ניתן לפתור את הנושא ללא שימוש בכלי הנקמה לשיקום כבוד האישה.
עושה הסולחות יצר קשר עם חמולת התוקף; הם הסמיכו אותו לפעול מיד למציאת פתרון מתאים. מספר שעות של דיונים של עושה הסולחות עם נציגי חמולות התוקף וה״מותקפת״, הולידו פתרון: ה”תוקף” הביע התנצלות כנה ופומבית על ה”טעות” שעשה כשדחף אישה “זרה”; חמולתו שילמה “קנס״ של כמה אלפי שקלים וחמולת ה”מותקפת” הסכימה לסלוח לתוקף ולחמולתו ולראות את העניין כסגור. כך, בעזרת סולחה מהירה, נמנעה הסלמה אפשרית שעלולה הייתה אפילו להסתיים בפציעה או הריגה של גברים בני שתי החמולות המעורבות.
כאשר מושג הסדר, הוא מובא לידיעת הקהילה בטקס מורכב, שבמסגרתו מנהיגי הקהילה – אזרחיים כדתיים – מעניקים את חסותם וחתימת ידם להסכם, דבר המייצר "חגורת" חשיבות נוספת סביב ההסכם ומקשה על הצדדים עוד יותר להפר אותו
למוסד הסולחה (הסדר, בערבית) היסטוריה ארוכה ועמוקה בעולם המוסלמי-ערבי. קיים תיעוד של עריכת סולחות כ־400 שנים קודם לאסלאם. הנביא מוחמד עסק בניהול הסדרי בוררות וסולחות, ואנחנו יודעים שהעדיף את הסולחה על פני כל גישה אחרת לפתרון סכסוכים (למשל, מוסד הבוררות - התחכים). בימינו אין כמעט קהילה מוסלמית מבוססת-חמולות (וקהילות נוצריות ודרוזיות מבוססות-חמולות, החיות בסביבה מוסלמית) שאינה משתמשת בצורה זו או אחרת של הסולחה לפתרון סכסוכים, קלים כקשים, בתוך ובין חמולות. הסולחה, כריטואל, כמנגנון וכתפיסת עולם, היא חלק בלתי ניתן להפרדה מרקמת החיים של היחיד והקהילה המוסלמית/ערבית באשר הם. הנגזר המיידי של מציאות זו הוא שכמעט כל ערבי/מוסלמי, כולל כל פלשתיני, גדל מילדות על ברכי המסורת הזאת, הטמיע את ערכיה ומנגנוניה, ורואה בהם מסלול אורגני לניהול חיים ולפתרון סכסוכים.
מאמר זה מציג סקירה מהירה של עקרונות מוסד הסולחה, ההיגיון שבבסיסו, דפוסי החשיבה המניעים אותו ודפוסי הפעולה הנגזרים. כל אלה ישמשו מסד להגשת שורת המלצות לשימוש אפשרי, סלקטיבי, בעקרונות, תפיסות ומנגנונים מתוך הסולחה להשבחת איכות ושרידות תהליכים במו”מ בילאטרלי מדיני עתידי בין ישראל לפלשתינים.
רציונל
פתרון חיוני ומהיר
מספר רציונלים מרכזיים מסבירים את מקומה של הסולחה בחברות מוסלמיות/ערביות:
בחברות מבוססות חמולות אין (וגם לא היה) בנמצא מנגנון אחר מהסולחה המיועד לסייע לפתור בו-זמנית סכסוכים בין פרטים ובין ובתוך קהילות. במציאות התרבותית/חברתית הקיימת כיום בישראל, בשטחי הרשות, ולמעשה בכל העולם המוסלמי/ערבי, ללא השימוש בסולחה, לא ניתן לפתור אף סכסוך בין חמולות. חשוב לזכור שכל סכסוך בין פרטים הופך מיד לסכסוך בין חמולות.
בחברות מוסלמיות/ערביות, סכסוכים נתפסים כמזיקים לצדדים ולקהילה ומאיימים עליה בכמה מישורים (ביטחון אישי, פעילות כלכלית, שיתופי פעולה) ועל כן חיוני למצוא להם פתרון, ובמהירות האפשרית.
הקוראן מצביע על הסולחה כפתרון המועדף והיחיד, לבד מנקמה, לסכסוכים, ומעודד שימוש בה.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון החמישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בדצמבר 2021. _______________
דורון פלאי חוקר, לומד ומלמד סוגיות הקשורות לסכסוכים בין תרבויות והגישות לניהולם/פתרונם, עם התמקדות באיסלם, ערבים וחברות שבטיות ומסורתיות. דורון משמש כעמית מחקר והוראה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) וב-(SCI) Safe Communities Institute. לדורון תואר ראשון במדעי המחשב, תואר שני ביישוב סכסוכים בינלאומיים ותואר שלישי בחקר המזרח התיכון (King’s College, London).
מחקריו ופרסומיו האחרונים של דורון עוסקים בהסתגלות מבקשי מקלט ופליטים למודלים חדשים לפתרון סכסוכים, מיקום הסולחה כהליך צדק מאחה ותאוריות הבודקות אפשרות של זיהוי דפוסי פתרון סכסוכים ומו"מ לפי חלוקה גאוגרפית-תרבותית.
Email: dp_454@usc.edu