גישור רגיש תרבות הוא מורכב ומאתגר, כיוון שהוא מתקיים בין מגשרים מקבוצת הרוב למגושרים מקבוצת המיעוט, כאשר שתי הקבוצות נמצאות בקונפליקט. כיצד הוא מתקיים כאשר המגשרות או המגושרות הן מהחברה הערבית, ואיך מתמודדים עם נורמות של עמימות ושמירת סודיות המקובלות בקרב המיעוט הערבי בישראל?
גישור רגיש תרבות, המתקיים בין מגשרים מאוכלוסיית רוב למגושרים מאוכלוסיות מיעוט הנמצאות בקונפליקט ובמתח סוציו-פוליטי, הוא תחום ידע חדש, חלוצי ומאתגר. גישור זה מעמיד לא מעט שאלות, ניגודים, דילמות ותהיות. מאמר זה ינסה להמחיש ולחדד מורכבות ואתגרים אלה. תחילה תוצג הגדרת המונח ‘תרבות', בהמשך יוצגו שתי התאוריות: ‘תאוריית התרבות' שעוסקת באופני המגע בין קבוצות מיעוט לקבוצת הרוב, ו’תאוריית הקונפליקט’, המסבירה את המתח המובנה בין קבוצות שונות בחברה.
בהמשך, ובהסתמך על ההמחשה המושגית, ייבחן הגישור הלכה למעשה ובאופן פרקטי משני ההיבטים: המגדרי, של נשים מגשרות או מגושרות מהאוכלוסייה הערבית, ושמירת הסודיות במפגשי הגישור בקרב אותה אוכלוסייה. ככל הידוע, סוגיית הסודיות בגישור בקרב קבוצות מיעוט שמרניות לא נחקרה כלל. לעומת זאת, קיימים מעט מחקרים העוסקים בקשר שבין מגדר וגישור.
גישור כשיר ורגיש תרבות, בתכניו ובשיח שבמהלכו, הוא גישור השונה מכל הליך גישור אחר. גישור זה מכיר ומציף את מרכיב השונות האנושית בקרב הצדדים המגושרים. הוא מודע לקיום מתכונת חיים אחרת וסמויה, המועברת בצורה סימבולית ומשפיעה על כל ההיבטים של דרכי התמודדות שונים עם בעיות וקונפליקטים בחיי הצדדים המעורבים
תרבות - רוסאלדו (1984 ,Rosaldo) הגדיר תרבות כמתכונת חיים נלמדת משותפת המועברת בצורה סימבולית ומשפיעה על כל ההיבטים של חיי האדם. בבסיס הגדרה זו, נמצאת ההכרה בקיומו של השוני האנושי. בהמשך, מאוטנר (2012) ראה בתרבות כמערכת של משמעויות, אשר ככזו היא בנויה מתכנים שבאמצעותם תופסים בני האדם ומעריכים את זהותם, את מעמדם בחברה, את המתרחש בחייהם ואת יעדיהם.
תכנים אלה מסייעים לאדם להגדיר את חוויותיו הנפשיות, את היעדים שהוא מבקש להשיג בחייו, את יחסיו עם בני אדם אחרים, וכן את העולם הטבעי ואת מקומו בו. תכניה של התרבות מציידים את בני האדם באוסף של תבניות המאפשר להם להתמצא בעולם, לארגן את הפרקטיקות של התנהגותם ולקבוע את גבולות העולם האינטלקטואלי, הרגשי והמוסרי בחייהם. תאוריית התרבות - תאוריית התרבות מתמקדת בבחינת התמודדות קבוצות מיעוט במפגשן עם קבוצות הרוב (1997 ,Berry). היא רואה קשר בין דפוסי תרבות לבין רווחה ובריאות - כך למשל, תהליכי תרבות נמצאו כגורמים מרכזיים בהסבר של מצבי בריאות בקרב מיעוטים. לעיתים קבוצות מיעוט החיות במסגרות קולקטיביסטיות חסרות אמון כלפי שינויים חברתיים המתרחשים בקולקטיב שלהן, כתוצאה ממפגש עם חברות אחרות, במיוחד כשהן חברות מיעוט החיות בקרב חברות רוב אינדיבידואליסטיות ודומיננטיות, הנתפשות כמדכאות ומקפחות.
תאוריית הקונפליקט - תאוריה זו רואה בחברה כזירת מאבק בין קבוצות שונות. לשיטתה, בבסיס המבנים והמוסדות החברתיים עומד מאבק בין קבוצות שונות, שכל אחת מהן מבקשת לבסס את שליטתה על משאבים חברתיים וכלכליים ולקדם את האינטרסים שלה. התרבות נתפשת כמשקפת את האינטרסים של הקבוצה החזקה על הקבוצות החלשות. הקבוצות החזקות בחברה “יוצרות" תרבות שמגנה על האינטרסים שלהן.
כמו כן, התאוריה עוסקת בבחינת מציאות שבה יש מצבים של קונפליקטים בין ערכים שחברי הקבוצה אינם מוכנים לוותר עליהם בשל החשיבות שהם מייחסים להם. כאשר נדרשת הכרעה, היא נעשית בחוסר ברירה ותמיד מתוך דו-ערכיות. הגישה מתאפיינת בתפיסת המציאות כמכלול של דילמות לא פתורות ושל מעגלי זהות מסוכסכים (זוננשיין, 2008).
תרומת התאוריה המושגית בפיתוח רגישות תרבותית בגישור
גישור כשיר ורגיש תרבות, בתכניו ובשיח שבמהלכו, הוא גישור השונה מכל הליך גישור אחר. גישור זה מכיר ומציף את מרכיב השונות האנושית בקרב הצדדים המגושרים. הוא מודע לקיום מתכונת חיים אחרת וסמויה, המועברת בצורה סימבולית ומשפיעה על כל ההיבטים של דרכי התמודדות שונים עם בעיות וקונפליקטים בחיי הצדדים המעורבים. השוני בזהות האתנית, המעמדית ואף הסוציו-פוליטית בקרב משתתפי הגישור, מוביל לשוני בשיח הוורבלי, שוני באופני השייכות, שוני בהתמודדות ובהגדרת יעדים אינדיבידואליים וקולקטיביים, שוני בתפישות ובחוויות הנפשיות הפנימיות, ושוני רחב יותר בתפישות דתיות, ערכיות ומוסריות, ובתפישות העולם והטבע האנושי בכללותו. כל המרכיבים שלעיל עשויים להשפיע, לרוב באופן סמוי ובלתי מודע, ביצירת חוויות גישור לא נעימה, לא מקדמת, ובמקרים יותר מורכבים מפלה ולא צודקת בקרב מגושרים מתרבויות שונות.
גישור רגיש תרבות בא בראש ובראשונה על מנת לגשר על השוני ועל הפערים האנושיים, התרבותיים, הגלויים והסמויים, בקרב צדדים מגושרים המגיעים מקבוצות אתניות שונות. פערים אלו עשויים לנבוע מהשונות המנטלית בין הצדדים המגושרים בזהות האתנית - בשפה; בדת; בערכים; במוסר; בעמדות; בתפישות, במעמד החברתי והסוציו-פוליטי. לרוב ובאופן אבסורדי השפעתם של רוב המרכיבים הללו (מלבד מרכיב השפה) היא ברמה לא מודעת וסמויה, הן למגשרים המגיעים מקרב תרבות מסוימת, והן לצדדים המגושרים מקבוצת המיעוט.
מגשר שאינו מודע היטב, ולא מתייחס בצורה ישירה ועקיפה לרכיבים הללו, עשוי להגיע לסוף הגישור עם הסכם או בלי הסכם בין הצדדים המגושרים, אך יחד עם זאת, תהיה תחושה בקרב הצדדים שמשהו לא כשורה, מפוספס ולא מספיק תקין בהליך הגישור ובתוצאותיו.
תאוריית התרבות יכולה לסייע בהבנת אופני היוזמה למגע וצריכת שירותים של קבוצת המיעוט. פרטים מקבוצת המיעוט שצרכו שירותים מקבוצת הרוב, היו ברווחה נפשית ובשביעות רצון גבוהה. מחקרים גילו שמיעוטים אשר נקטו בשילוב, הראו את רמות ההסתגלות הפסיכולוגית הגבוהות ביותר; ולעומתם, אלו אשר בחרו בהיעדר צריכת שירותים, הראו רמות גבוהות של מצוקה נפשית
לדוגמה, המיעוט הערבי מוסלמי נחשב למיעוט פטריארכלי-קולקטיבי, המדגיש את חשיבות נתינת וקבלת הסמכות מהאחר, ובייחוד מאיש המקצוע. כך, ולאור ערכים פטריארכליים, הציפייה היא למפגש עם מגשר לא ניטראלי, אשר נתפש כידוע, מנחה ומכוון. לעומת זאת, מגשר המגיע מחברה מערבית אינדיבידואלית, עשוי לנקוט בהליך הגישור בטכניקה המדגישה ניטראליות בפגישות הגישור. מגושרים מחברה ערבית יצפו למעורבות, פחות ניטראליות, הנחיה, ובמקרים מסוימים גם למגשר שיכוון ויקבל החלטות במקומם. מגשר המגיע מחברה מערבית, עשוי אם ינקוט בגישה הניטראלית מערבית בגישור, ליצור תסכול, אי שביעות רצון, ובמקרים מסוימים אף לגרום לנשירה של הצדדים המגושרים.
למעשה, הן תאוריית התרבות והן תאוריית הקונפליקט מסייעות ומסבירות היטב את האווירה העוינת, המתוחה, החשדנית והמתנגדת ששוררת לעתים במפגשים בין קבוצות מיעוט לקבוצת הרוב, ובכלל זה במפגשי הגישור. מצד אחד, המיעוט הערבי במדינת ישראל נתפש על ידי קבוצת הרוב כ"מיעוט עוין", ומצד שני הרוב היהודי נתפש על ידי קבוצת המיעוט כ"רוב כובש". זאת, בנוסף לעובדה שהמפגש בין אוכלוסיית המיעוט הערבי לבין הרוב היהודי בישראל הוא מפגש בין חברה מסורתית-פטריארכלית בעלת ערכים קולקטיביסטיים, לבין חברה הנוטה לערכים מערביים אינדיבידואליסטים. לאור זאת, קיימת חשיבות בביצוע מספר צעדים הכרחיים לקידום צריכת שירותי הגישור בפתרון קונפליקטים בקרב החברה הערבית במדינת ישראל.
תאוריית התרבות יכולה לסייע בהבנת אופני היוזמה למגע וצריכת שירותים של קבוצת המיעוט מקבוצת הרוב. פרטים מקבוצת המיעוט שיזמו מגע וצרכו שירותים מקבוצת הרוב, היו ברווחה נפשית ובשביעות רצון גבוהה. מחקרים גילו שמיעוטים אשר נקטו בשילוב, הראו את רמות ההסתגלות הפסיכולוגית הגבוהות ביותר; ולעומתם, אלו אשר נדחפו ובחרו בשוליות ובהיעדר צריכת שירותים, הראו רמות גבוהות של מצוקה נפשית.
על סמך הנחות תאוריית התרבות, סביר להניח שפרטים מקבוצת המיעוט אשר יסכימו לפנות להליכי גישור בחברת הרוב היהודית, יהיו שבעי רצון יותר מאשר אלו שיעדיפו לא לצרוך את שירותי הגישור הניתן בסיוע ובאמצעות קבוצת הרוב.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השמיני של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור במאי 2023.
_____________
ד"ר אגבארייה מוחמד (סעאדה) הוא מגשר, בורר, ומומחה באימון – Coaching. עובד שנים בשירות הציבורי כמפקח מחוז ת"א והמרכז במשרד הרווחה והביטחון החברתי. מרצה באוניברסיטאות ובמכללות. מתמחה בתחומי הבנת ויישום רגישות וכשירות תרבותית במגע בין מיעוטים אתניים בכלל, ובמגע בין המיעוט הערבי לרוב היהודי בישראל בפרט.