לשון הרע ולשון החוק: התנצלות בבית משפט?

האם וכיצד יכול בית המשפט להעניק לנפגע סעד של פרסום התנצלות? שתי גישות והצעה לדרך ביניים

נפגעים מפרסום לשון הרע מוצאים את עצמם חדשות לבקרים בהתלבטות, אם לנהל את ההליך בבית המשפט או שמא עדיף לנסות לפתור את הסכסוך בהסכמה, באמצעות גישור. הניסיון מלמד, כי אחד השיקולים המרכזיים המשפיעים על שיקול הדעת של הנפגע, קשור בהנחה רווחת לפיה בבית משפט לא ניתן לחייב את המפרסם להתנצל, בעוד שבהליך גישור, המתנהל בהסכמה, ניתן להגיע להסכמה הכוללת התנצלות.

חלקו הראשון של המאמר יבחן את נכונות ההנחה האמורה (היינו, האם אכן נכון שבית המשפט אינו יכול להטיל על מפרסם חיוב להתנצל) ויסקור את שתי הגישות שהתפתחו בפסיקה בעניין זה.

חלקו השני של המאמר יציע דרך ביניים בין שתי הגישות, ולפיה בית המשפט אכן אינו מוסמך לחייב התנצלות באופן ישיר, אך יש בידו הכלים להביא לתוצאה זו בדרך עקיפה. כך או כך, קשה להשוות בין סעד ההתנצלות שניתן להשיגו בבית המשפט, לבין פוטנציאל ההתנצלות המלא שאותו ניתן להשיג באמצעות הליך גישור. על כך אעמוד בקצרה בסוף המאמר.

המצדדים בעמדה לפיה לא ניתן לחייב אדם להתנצל, מסתייעים גם בנימוק מהותי: אין מקום לכפות התנצלות, שאינה מבטאת את רחשי לבו האמיתיים של המתנצל. נימוק זה קיבל ביטוי בדברי הכנסת, במסגרת הדיונים על נוסח החוק, שם הסביר שר המשפטים את השמטת סעד ההתנצלות מניסוח החוק הסופי: "...נראה לנו שאין לכפות התנצלות של בעל לשון הרע על-ידי צו של בית משפט. להתנצלות נודע ערך רק אם היא ניתנת מתוך הכרה בעוול..."

התפתחות הפסיקה בדבר סמכות ביהמ"ש להורות על פרסום התנצלות

חוק איסור לשון הרע תשכ"ה–1965, קובע מספר סעדים שבית המשפט מוסמך לפסוק עבור נפגע מפרסום לשון הרע. בכלל סעדים אלה ניתן למצוא פיצויים כספיים וכן צווי עשה שונים שניתן להטיל על המפרסם (איסור הפצה, צו החרמה, תיקון או הכחשה של הפרסום). סעד של פרסום התנצלות, לעומת זאת, אינו מוזכר כלל בחוק. עם זאת יש לציין, שלאורך השנים ניתנו פסקי דין רבים שהורו על חיוב התנצלות, מבלי להיכנס לדיון מה מקור הסמכות לכך.

לפני כעשור, ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה הידועה בשם הקיצור "ארגון המורים". בהחלטה זו נדונה בהרחבה השאלה אם ניתן לחייב אדם להתנצל, והמסקנה אליה הגיע בית המשפט הייתה, "...בית המשפט אינו מוסמך להעניק לתובע סעד הכופה על נתבע לפרסם בפומבי התנצלות בפניו, גם אם קבע כי זה האחרון פרסם אודות התובע לשון הרע, ומשכך אני מורה על מחיקת סעד זה מכתב התביעה".

מנגד, מספר שנים לאחר מכן, ניתנה החלטה הפוכה בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה בית המשפט מוסמך ורשאי לחייב את המשמיץ לפרסם התנצלות, למרות שאין בחוק אזכור מפורש של סעד כזה.

בזמן שחלף מאז שניתנו שני פסקי דין חלוקים אלה, לא ניתנה הכרעה חד משמעית במחלוקת (בית המשפט העליון טרם נדרש לשאלה במפורש), אולם הנטייה ההולכת ורווחת בפסיקה היא, שבית המשפט אינו מוסמך להורות על פרסום התנצלות. נציין, אמנם, כי מדי פעם מעלה בית המשפט "הרהורים" בנושא ומבהיר כי הוא אינו חד משמעי, בפרט לאור העובדה שבית המשפט העליון אישר מספר פעמים סעד של התנצלות, גם אם לא דן בכך במפורש.

הנימוק הפורמלי: לביהמ"ש אין סמכות

הגישה השוללת את סמכות בית המשפט לחייב מפרסם להתנצל, נתמכת בראש ובראשונה בנימוק פורמלי-פוזיטיביסטי: מאחר שחוק איסור לשון הרע אינו מסמיך את בית המשפט לחייב פרסום התנצלות, לא ניתן להמציא סמכות כזו יש מאין. יתרה מכך: נוסחה הראשוני של הצעת החוק כלל סעד של התנצלות, אך הוראה זו הושמטה בנוסח הסופי של החוק. מכאן, שלא מדובר בהשמטה מקרית, אלא בגילוי דעת מפורש מצד המחוקק. כך סוכמו הדברים בהחלטת בית המשפט בעניין ארגון המורים:

"בנוסחה הראשוני של הצעת החוק, אומנם הסמיך המחוקק את בית המשפט הדן בתביעת לשון הרע ליתן צו לפרסם תיקון או התנצלות, משכך היה נהוג במשפט העברי...

"עם זאת, בנוסח המתוקן של הצעת החוק שהתקבלה בכנסת, הושמטה ההוראה המתירה לבית המשפט לחייב נתבע לפרסם התנצלות, ולא נכללה בנוסח הסופי...

"הנה כי כן, אין צורך לתור אחר כוונת המחוקק ולהבין אותה מהיקש זה או אחר, משזו הובעה מפורשות ונאמרה ב'רחל בתך הקטנה'. מן העובדה לפיה סעד ההתנצלות הושמט באופן מודע מנוסחו הסופי של החוק, אף תוך מתן הנמקה להשמטה זו, יש ללמוד על כוונת המחוקק שלא להסמיך את בית המשפט לצוות על סעד של התנצלות...".

מנגד, המצדדים בסמכותו של בית המשפט לחייב פרסום התנצלות, טוענים כי למרות העדר אזכור של סעד כזה בחוק איסור לשון הרע, הסמכות לתיתו נגזרת מסמכותו הכללית של בית המשפט על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ”ד–1984, להורות על "כל סעד אחר, ככל שיראה לנכון", או מכוח סעיפים 72-71 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. טענה דומה היא, כי סמכות זו נגזרת מהמילים בסעיף 9 לחוק איסור לשון הרע, "נוסף לכל עונש וסעד אחר".

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון הרביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בספטמבר 2021.

___________

עו"ד ד"ר יחיאל וינרוט עומד בראש משרד עו"ד ד"ר י.וינרוט ושות. יו"ר (משותף) בוועדת בוררות וגישור של לשכת עורכי הדין.