על מערכת המשפט, הליך הגישור, הצדדים לסכסוך והמגשר מנקודת מבטו של מהטמה גנדי
מוהנדאס קרמצ'נד גנדי (1869-1948) המכונה 'מהטמה גנדי' (מהטמה: "הנשמה הגדולה") היה מנהיג הודי, הוגה דעות, משפטן ואיש רוח, שהקדיש את חייו לחקר אי-האלימות ולפיתוחה הלכה למעשה. עבודת חייו הייתה המסר שלו, וייחודה טמון במיזוג בין עקרונות ומעשים, בין האישי לציבורי, ובין הפוליטי למשפטי, לחברתי ולרוחני.
תורת אי האלימות הגנדיאנית, שייסד גנדי, מבוססת על האהימסה ("כוח הנשמה" / "אי אלימות מוחלטת") והסאטיאגרהא ("אחיזה באמת"). הסאטיאגרהא היא השם הכולל לדרך המאבק הלא אלימה שטווה ככלי לפתרון סכסוכים, בהקשרים פוליטיים וחברתיים, תוך חיבור בין הפן האישי לפן הציבורי.
מי לא מכיר את הסיפור על המהטמה הגדול מכולם? המשחרר הגדול של הודו מידי השלטון הבריטי, הראשון שסדק את האימפריה הבריטית בדרום אפריקה? גנדי הוא אחד מהאנשים המופלאים שפעלו ב־150 השנים האחרונות. גנדי, שנולד בעיירה קטנה בהודו, הצליח להשפיע יותר מכל אדם אחר על תפיסת המאבקים הציבוריים-חברתיים. הוא נחשב בעיני רבים כאבי תפיסת אי האלימות, שהיוותה כלי מוסרי ואסטרטגי כאחד במאבקים חברתיים ופוליטיים בהיסטוריה.
גנדי האמין בכל ליבו, כי כאשר קיימת הלימה בין מה שהאדם משדר כלפי חוץ ואומר לאחרים, לבין מי שהוא עצמו, מוסרית, נפשית ופנימית, רק אז המסר יכול לעבור. גנדי הוכיח כי אם מגשר הוא אדם אלים במהותו, הוא לעולם לא יוכל להביא שני צדדים לכדי הסכמה שלא בדרך של כפייה
פעילותו עיצבה לאורך השנים את השיח ואת אופן הניהול של מאבקים ציבוריים, חברתיים ופוליטיים. הוא היה ועודנו דמות בלתי מפוצחת, אף שנכתבו עליו עשרות אלפי מאמרים ומחקרים שניסו לפענח את דמותו, כתביו ופעילותו.
במאמר זה אתן הצצה לסוגיות המשיקות לעולם הגישור על ידי שיקופן דרך עולמו של גנדי, בדגש על הטרנספורמציה המקצועית והאישית שעבר ביחס לניהול סכסוכים ומאבקים, במישור הציבורי והפרטי כאחד.
דרכו המקצועית של גנדי החלה בשנת 1888, בהיותו בן 17, כאשר טס ללמוד משפטים באנגליה והותיר מאחוריו אישה ותינוק. כעבור שלוש שנים, בשנת 1891, לאחר שעבר את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין הבריטית, חזר גנדי להודו. בשנת 1893 הפליג גנדי לדרום אפריקה, והותיר מאחוריו אישה ושני ילדים קטנים, כיועץ משפטי של איש עסקים הודי לתקופה של שנה ובמטרה ברורה לחזור להודו בתום הסכסוך שלשמו הגיע.
בסופו של דבר, גנדי נשאר בדרום אפריקה 21 שנים, עד לשנת 1914 בה חזר להודו. בשנותיו בדרום אפריקה הפך למנהיג ההודי שכולנו מכירים, ושינה והשפיע דרמטית על חייהם של ההודים בדרום אפריקה תוך מאבק עיקש ולא אלים באימפריה הבריטית. מחזרתו ועד מותו היה גנדי למנהיג ההודי הבולט ביותר שהביא לעצמאותה של הודו בשנת 1947. הוא נרצח על ידי קנאי הינדי בשנת 1948.
גנדי נגד מערכת המשפט, עורכי הדין והשופטים
מהטמה גנדי עבר תהליך ארוך ומרתק בו הפך מעורך דין המופיע בבתי משפט ומלווה צדדים בסכסוכים מסחריים, לעורך דין שעוסק בעיקר במציאת פתרונות ופשרה, ולמנהיג פוליטי שמשתמש במערכת המשפט ובסאטיאגרהא.
בשנת 1891, מיד עם חזרתו להודו, התגייסה משפחתו וסייעה לו לפתוח משרד עורכי דין. במהרה התגלה גנדי כעורך דין כושל שאיננו מסוגל לעמוד בלחץ ייצוג לקוחות בבתי המשפט.
במהלך שנתיים עסק בעיקר בעבודת מסמכים משרדית, וזאת עד לשנת 1893 בה קיבל, כאמור, הזדמנות לנסוע לדרום אפריקה כיועץ משפטי של חברה מסחרית, במטרה לסייע לה בסכסוך מורכב מאוד ובעל ערך ממוני רב. בשל חוסר ביטחונו, הוא בחר לטפל בתיקים בהם האמת הייתה מובהקת ולא היה ספק בנוגע לתוצאת בירורם בבית המשפט. בשל הבחירות הללו שלו, נוצרו לו מוניטין לפיהם כאשר גנדי בוחר לייצג לקוח, הלקוח ככל הנראה דובר אמת.
גנדי עסק בתחום המשפטי בעיקר בדרום אפריקה, והיה לו משרד מצליח כעורך דין מסחרי. לאורך השנים הוא עבר תהליך של שינוי משמעותי ביחסו למערכת המשפט ולחוק, עד כדי כך שראה את מערכת המשפט והחקיקה כמשקפת את השחיתות שפשתה בחברה בדרום אפריקה. תהליך השינוי שעבר גנדי בעיסוקו וביחס לתפיסותיו והתייחסותו למערכת המשפט והחוק מחולק לשלושה: בשלב הראשון הוא עסק כעו"ד בתחום העסקי והפרטי וייצג לקוחות בבית המשפט. בשלב השני הוא הפסיק את עיסוקו כעו"ד ועבר לעסוק בפרקטיקה של זכויות אדם ואזרח, ומשם הדרך לשלב השלישי, להיות תיאורטיקן ומנהיג של אי ציות אזרחי וסרבן, הייתה קצרה.
התובנה והלוגיקה, המשפיעות נכון להיום רבות על הכתיבה האקדמית בסוגיית פתרון סכסוכים - אינן בהכרח הדרך הנכונה. נראה שיש להעביר את המיקוד מדיון על התהליך עצמו ועל פתרון וניהול הסכסוך מנקודת המבט של המערכת המשפטית, לנקודת המבט של האנשים והמגשרים
אם בראשית הדרך גנדי ביקש להשתמש בחוק ובמערכת המשפט ככלי לשינוי חברתי משמעותי, עם חלוף הזמן הוא התנגד לאופן בו מערכת המשפט הקיימת פועלת ובחר להשתמש בתורת אי האלימות שלו כפילוסופיה מנחה ובעיקר כדרך חיים. גנדי השתמש לטובתו בהיכרות עם המערכת המשפטית ולא פעם השתמש בחסרונותיה כדי להשיג הישגים במאבקו הלא אלים - למשל, הצפת בתי המשפט ובתי הסוהר בצועדים ובמפגינים לא אלימים, כדי ליצור צוואר בקבוק ביכולת ניהול הסדר במערכת.
שימוש בחוק לא נעשה רק כדי להשיג הישגים במאבק הלא אלים, אלא חלק בלתי נפרד מהמאבק שבו לסרבן האזרחי מוענקת לגיטימיות לאי ציות אזרחי רק אם הוא בקיא בחוק - ובמיוחד בעונשים הנובעים כתוצאה מאי קיום החוק - והוא מוכן, בגאווה ובשמחה, לשאת בעונש שיוטל עליו כתוצאה מהפרת החוק. זו הסיבה שגנדי המשיך כל ימי חייו לחקור, לבדוק ולהכיר את משמעויות החוק בדרום אפריקה ובהודו.
עורכי דין רבים אשר עסקו בליטיגציה יכולים להזדהות עם השינוי שחל בגנדי לאורך השנים בהתייחסותו למערכת המשפט. בשנת 1909, בעת שגנדי חזר מלונדון לדרום אפריקה, בהיותו מנהיג הודי בולט, בעיצומה של הסאטיאגרהא, כתב גנדי את ספר ההגות היחידי שלו, "שלטון עצמי", בעשרה ימים בעודו על האונייה. בספר גנדי הקדיש פרק שלם לעורכי הדין, השופטים ומערכת המשפט.
הביקורת הקשה של גנדי על מערכת המשפט הייתה בשני מישורים:
במישור הראשון, התייחס גנדי למקצוע עריכת הדין, לתפקיד השופטים ולחלקם בחברה.
במישור השני, התייחס גנדי לנקודת מבטם של הצדדים לסכסוך, באופן דומה לדרך בה מגשרים מנסים לא פעם לשדל לקוחות לפנות לגישור לפני ההליך המשפטי.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון החמישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בדצמבר 2021.