בוחן מציאות גישורי

כאשר אנחנו פועלים בחדר הגישור, אנו מוציאים לפועל תוצר של תיאוריות במו"מ שמהן נבנו מודלים שונים של יישוב סכסוכים בהסכמה. לאורך הגישור אנו מפעילים טכניקות שונות הנקראות "כלי הגישור", "ארגז הכלים של המגשר", "מהלכים" ועוד. כלים שגורים בעבודת המגשר הם שאילת שאלות, שיקוף, ניסוח מחדש, מיסגור מחדש, ועוד.

אחת הטכניקות המופעלות כמעט בכל גישור מכונה "בוחן מציאות" (Reality check) ומטרתה, בדרך כלל, לעודד את הצדדים להתמיד במאמץ להגיע לפתרון מוסכם. במאמר זה, המוקדש באהבה לעו"ד אילנית גילעד לרגל השקת כתב העת "עיין ערך: גישור", אציג הגדרות, מחשבות והצעות לשימוש בכלי זה ואציג גם מושג חדש שבו אני משתמש בהכשרת מתמחים בתוכניות הפרקטיקום של קבוצת גושרים: "בוחן מציאות גישורי".

הצדדים מגיעים אלינו, בדרך כלל, במצב של מבוי סתום שאותו כינו אפלטון ואריסטו בשם "אפוריאה" (Aporea): מצב שבו אף צד אינו מצליח לשכנע בטיעוניו ושני הצדדים חשים חוסר אונים והיעדר מוצא מהמחלוקת. כמגשרים, אנו חווים שני צדדים שהם מיליטנטיים, נחושים, בטוחים בצדקתם ונכונים לקרב, אולם ניסיוננו המקצועי והידע התיאורטי שלנו מרמזים לנו שמאחורי העמדות התקיפות מסתתר תסכול רב מחוסר היכולת להתקדם בכיוון הנראה לכל צד.

מוטיב החולשה מלווה את ניתוח מצבי המחלוקת מכתבי אפלטון ואריסטו ועד לספרות העכשווית העוסקת ביישוב סכסוכים. דוגמה טובה לכך היא התיאוריה שמאחורי הגישור הטרנספורמטיבי שאותו פיתחו והובילו בוש ופולג'ר (1994). לטענתם, הצדדים לסכסוך מרגישים קטנים, מוחלשים ומכונסים בתוך עצמם. הרעיון שבוש ופולג'ר מקדמים הוא להעצים את שני הצדדים, לגרום להם לחוש גדולים, חזקים ואף נדיבים, ורק אז הם יוכלו לצאת מהקונכיה שלהם ולהת־בונן על זולתם.

בגישור מוצלח, הצדדים עוברים שלושה מעברים מאוד משמעותיים: מעמדות לאינטרסים, מחשיבה של תחרות (Win-Lose) לחשיבה של מיקסום רווחים לכל אחד (Win-Win) ומחשיבה אמוציונלית לחשיבה רציונלית.

רוב המגשרים בארץ, גם אם אינם מסווגים עצמם ככאלה, מקיימים גישור מכוון לתוצאה, בגישה של פתרון בעיות (וכולנו למדנו את הכלל הראשון של פישר ויורי (1981): "הפרד בין האנשים לבין הבעיה" ומפעילים מודל של גישור בן כמה שלבים שבראשיתו הצדדים מבטאים את עמדותיהם, אח"כ המגשרים מסייעים לצדדים להבין את האינטרסים שלהם ומנסים לקדם מו"מ מונחה אינטרסים. במסגרת שלבי הגישור אנו מפעילים שפע של כלים כמו הקשבה פעילה, שאילת שאלות, שיקוף, ניסוח מחדש, מיסגור מחדש, שיחות נפרדות ועוד. אחד הכלים החביבים על מגשרים רבים, בעיקר בעלי אוריינטציה משפטית, הוא "בוחן מציאות".

ניתן לייחס את הרעיון של בוחן המציאות למושג "אלטרנטיבות" כפי שנוסח ע"י ברוס פאטון (2005) בתוך המודל של שבעת האלמנטים הנלמד ברוב קורסי הגישור התקניים בארץ.

"אלטרנטיבות" הן כל האפשרויות הניצבות בפני כל אחד מהצדדים, בנפרד, אם לא יושג פתרון מוסכם. הרעיון הוא לבחון עם כל צד איך הוא תופס את סיכוייו להשיג את חפצו שלא בהסכמת הצד השני, או בשפה המקצועית: מה היא ה-BATNA שלו.

המגשרים המפעילים טכניקה של בוחן מציאות מכוונים להכנסת ממד רציונלי לסכסוך ע"י בחינת החלופות לפתרון בהסכמה וכך לאפשר לצד לעשות בחירה מושכלת באפשרות שהכי כדאית לו. ברור שאם הצד בטוח שבבית המשפט הוא יקבל תוצאה טובה יותר ממה שמסתמן בשולחן הגישור, הוא יבחר ללכת לבית המשפט במקום להתאמץ בחדר הגישור. זו תהיה בחירתו הרציונלית בחשיבה של רווח מקסימלי. המגשרים נוטים, בשלב הזה, לטעת ספקות בלב המתגשר לגבי הוודאות שאכן בבית המשפט הוא ישיג תוצאה טובה יותר מהמסתמנת בגישור. המגשרים האגרסיביים יותר יכולים להגיד: "אני אומר לך שאין לך סיכוי עם זה בבית המשפט", "בית המשפט יזרוק אותך מכל המדרגות", "מניסיוני אף פעם לא פסקו עוגמת נפש במקרה כזה". המגשרים העדינים יותר ינסו להשיג את אותה תוצאה באמירות כמו "אתה יודע איך אתה נכנס לבית המשפט אבל אינך יודע איך אתה יוצא משם", "אתה לא יודע על איזה צד קם השופט בבוקר" ואמירות כגון דא. כך נראה בדרך כלל בוחן מציאות משפטי. כאמור, מגשרים רבים בוחרים בכלי זה ומפעילים אותו, בדרך כלל בשיחות פרטיות עם כל צד בנפרד ובמקרים רבים הם משיגים את האפקט שרצו – שהצד יעדיף להישאר בחדר הגישור ולחפש תוצאה טובה וגם ודאית.

שימוש כזה בבוחן מציאות אינו מאפשר העצמה של המתגשרים אלא להיפך – הוא משמר את תחושת החולשה וחוסר האונים שמתבטאת פעמים רבות באמירה "אני מבין שאין לי ברירה" וכך המתגשרים נדחפים, או נגררים לפתרונות של פשרה.

אני מבקש להציע כאן כלי נוסף של בוחן מציאות ששימוש מושכל בו יוביל גם הוא לרצון לקדם פתרון מוסכם ואשר טמון בו גרעין של מילכוד, אולי אף אכזרי יותר מהבוחן המשפטי, אולם גם עשוי לכוון לטרנספורמציה של הצדדים ושל הגישור. אנחנו (שמעוני ועזרתי, 2012) קוראים לכלי "בוחן מציאות גישורי". המילכוד כאן הוא שבוחן המציאות הגישורי מראה לכל אחד מהצדדים שבגישור הם תלויים זה בזה ושהשגת מבוקשם אפשרית רק בהסכמת הצד השני.

כאשר אנו אומרים לצד משפט כמו "היות שהגישור צריך להסתיים בהסכמת שני הצדדים, מה הסיכוי שהצד השני יקבל את הצעותיך ורעיונותיך?", הצד מבין שעליו לבוא עם רעיונות שיתקבלו בהסכמה ע"י הצד השני. לעיתים קרובות בשלב הזה הצדדים עדיין במצב מנטלי של מאבק כוחות והם עלולים לנטות לחשיבה של בוחן מציאות משפטי: "הוא יבין שאין לו ברירה", "הוא עכשיו יודע שייגרם לו נזק יותר גדול אם לא יסכים". חוכמת המגשר טמונה ביכולתו להעבירו מחשיבה של עמדות לחשיבה של אינטרסים לא רק לגבי האינטרסים של עצמו, אלא גם לגבי האינטרסים של זולתו. ואז נוכל לשאול משהו כגון: "אנחנו מכוונים על פתרון שעונה על מה שחשוב לך וכדי שהצד השני יסכים, הפתרון צריך לענות גם על מה שחשוב לו. אז מה בעצם חשוב לו?".

וכאן אנו רואים שבוחן מציאות גישורי, שמבחינת המגשרים הוא כלי לקידום הסכמות, מבטא גם את העיקרון של הכרה (בצד השני) המאפיין את הגישה הטרנספורמטיבית. כאמור, אצל בוש ופולג'ר (1994) קודם נעצים את המתגשר ונהפוך אותו לבטוח בעצמו וביכולותיו ורק אז הוא יתפנה להכיר בצד השני ובצרכיו. ובכך, בוחן המציאות הגישורי מאפשר סגירת מעגל שבו באמצעות חשיבה טרנספורמטיבית אנו מקדמים פתרונות מונחי אינטרסים כמיטב האסכולה של פתרון בעיות.

השימוש בבוחן המציאות הגישורי ייעשה בשלב מתקדם של הגישור, לאחר שביררנו את האינטרסים של כל צד, אחרי שהעצמנו כל צד ואחרי שבחנו איתו את האלטרנטיבות לפתרון מוסכם. אז יבשילו התנאים להתבונן בצד השני, לתת לו ולאינטרסים שלו לגיטימיות ולחשוב על אופציות לפתרונות שהצד השני ירצה לאמץ.

לעיתים קרובות, כאשר אנחנו מפעילים בוחן מציאות גישורי בשיחה פרטית עם צד, נסיים אותו בבירור עם המתגשר כיצד הוא יפנה לצד השני, יפייס את דעתו ויציע לו הצעה גישורית בשפה הנכונה ובהדגשת הפוטנציאל לפתרון שבו כל אחד משיג את מה שחשוב לו.

אם אכן הגישור מתחיל ממצב של מבוי סתום (Aporea) ונטיית הצדדים היא לנסות להפעיל כמה שיותר כוח כדי לשבור את הצד השני, הרי שבוחן המציאות הגישורי ישיג את פתיחת החסמים ויסלול דרך חדשה לפתרון המחלוקת. וזאת, כאשר כל צד מבין שהיציאה מהמבוי הסתום בטוחה יותר אם הפתרון עונה על צורכי שני הצדדים והוא מבוסס על הסכמה מתוך רצון ולא על הכרעה.

סימוכין:

אפלטון: "מנון"

אריסטו: "רטוריקה", "מטה-פיסיקה"

שמעוני ועזרתי (2012): קורס גישור בסיסי

Bush and Folger (1995): The Promise of Mediation. Jossey-Bass.

Fisher and Ury (1981): Getting to Yes. Harvard Negotiation Project.

Patton (2005): Negotiation. In: Moffitt and Bordone (eds.) The Handbook of Dispute Resolution. Jossey-Bass.

ד"ר דיויד (דייב) שמעוני הוא המנהל האקדמי של קבוצת גושרים ושימש כיו"ר ארגון המגשרים בישראל (2020-2016). shdavid49@gmail.com