top of page

תקשורת מקרבת ומגשרת

תקשורת מקרבת היא תפיסה ודרך להתנהלות עצמית ובתוך מערכות יחסים. היא מובילה אותנו ל"נתינה וקבלה מהלב" ומציעה שיח שיש בו הקשבה הדדית מלאה. אימוץ התקשורת המקרבת כדרך חיים תורם הן לחיים האישיים והן למלאכת הגישור. תק"מ – חשוב להכיר


"...כל דבר שאנחנו עושים בחיים שלא בא מתוך אותה האנרגיה, אנו משלמים עבורו וכל היתר משלמים עבורו. כל דבר שאנחנו עושים מתוך פחד מענישה אם לא נעשה אותו, כולם משלמים עבורו. כל דבר שאנחנו עושים למען תגמול, כולם משלמים עבורו. כל דבר שאנחנו עושים כדי למצוא חן בעיני אנשים, כולם משלמים עבורו. כל דבר שאנחנו עושים מתוך אשמה, בושה, חובה, מחויבות, כולם משלמים עבורו. לא לזה עוצבנו. עוצבנו ליהנות מנתינה, לתת מתוך הלב" (ד"ר מרשאל רוזנברג) (1).


בדברים שלהלן אבקש לחלוק עמכם פיסה מגישה ותפיסת עולם בשם “תקשורת מקרבת”, אשר מקפלת בעיניי את העומק של עולם הגישור, לכדי דרך חיים מעשית בכל התחומים. על פי ניסיוני, היכרות עמה, תרגול והתנסות בה יכולים לסייע מאוד בעבודת הגישור, ובמיוחד בגישור בין צדדים שיש ביניהם מערכת יחסים מתמשכת או קרובה. (2)


ראשית, אציג את עקרונות התקשורת המקרבת, אפרט את שלבי המודל המעשי שהגישה מציעה, יחד עם מספר דגשים שאביא לגבי אופן היישום של המודל, ולבסוף אתייחס לשימושים של תקשורת מקרבת בגישור.

תקשורת מקרבת (או בשמה הבינלאומי “תקשורת לא אלימה”, “Non Violent Communication” ובקיצור NVC) - להלן: “תק"מ") היא גישה, תפיסת עולם ו"דרך שמובילה אותנו לנתינה מהלב" (3) באמצעות מודעות לארבעה מרכיבים שנמצאים במודל שיפורט בהמשך.


הגישה פותחה על ידי הפסיכולוג היהודי האמריקאי ד"ר מרשאל רוזנברג, אשר למד אצל ד"ר קארל רוג'רס, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית. מקורות ההשראה שלו היו בין היתר, מהאטמה גאנדי ומרטין לותר קינג, שדגלו בהתנגדות לא אלימה. תק"מ מציעה תורה פילוסופית לצד כלים פרקטיים ליישום. התורה הפילוסופית כוללת תיאוריה, ניתוח והסבר על המציאות החברתית בעולם, על אירועים ועל התנהגויות אנושיות. זאת, לצד מודל סדור ליישום מעשי כיצד לתקשר עם אנשים במשפחה, בעבודה, בארגונים, בין קבוצות, בין חברים, עם עצמנו ובתוכנו. במילים אחרות, זהו כלי שמאפשר תקשורת טובה יותר הלכה למעשה.


אלטרנטיבה לדפוסים אוטומטיים

מוקד התקשורת המקרבת הוא החמלה, ומכאן שמה הנוסף “תקשורת חומלת", או “תקשורת מבוססת חמלה". על פי רוזנברג, התקשורת שלנו עם הזולת, המבוססת על נתינה וקבלה, דיבור והקשבה, היא למעשה אמצעי לפתח בתוכנו את החמלה הטבעית הקיימת בנו. הייחודיות שבתק"מ היא שמדובר בתבנית פשוטה, אשר מקפלת בתוכה פוטנציאל התמרה אדיר.


תקשורת מקרבת מציעה אלטרנטיבה לדפוסים אוטומטיים שלנו של שיפוט וביקורת.


הדפוסים האוטומטיים שלנו מתאפיינים בקטלוג, סיווג ושיפוט אודות אנשים ומצבים, כגון: בסדר/לא בסדר, צודק/לא צודק, טוב/רע וכד’, והדבקת תוויות, תארים וכינויים, כגון: “דחיין", “גזען", “קמצן" וכד'. דפוסים אלה,

הקשורים למנגנון ההישרדות שלנו (4), מייצרים בפועל ניכור וריחוק מעצמנו ומאחרים.


תקשורת מקרבת, לעומת זאת, מכוונת לגילוי והקשבה עמוקים למה שחבוי מתחת לרובד גלוי של הפעולות וההתנהגויות החיצוניות.


מכאן ניתן לראות כי מדובר לא רק ב"שיטה", אלא במיקוד חדש של תשומת הלב שלנו, מיקוד שמטרתו להגביר את החמלה הזורמת מלבנו.


תק"מ מציעה פרקטיקה חדשה של שיח שיש בו הקשבה הדדית מלאה, בלי שהדבר ייחשב כהסכמה או כוויתור על מה שחשוב לנו. הקשבה כזו נעשית בדרך של הפרדה ברורה בין פעולת ההקשבה לבין פעולת הביטוי העצמי. עצם תיוג הפעולה כ"הקשבה" או "ביטוי עצמי", מסייע לנו לבחור את הפעולה שאנו רוצים לנקוט בה בתקשורת מול מי שמולנו, ולבצע אותה בדרך שתקדם את הדיאלוג

גישת התק"מ מבוססת על ההכרה שכל בני ובנות האדם באשר הם, חולקים צרכים משותפים, החל מצרכים פיזיים כמו אוויר, מים, מזון ומחסה, וכלה בצרכים רוחניים כמו חופש, שייכות, שקט, התפתחות, משמעות, הערכה וקרבה (5). למעשה, רשימת הצרכים היא רחבה מאוד וכוללת עשרות “אבני יסוד", אשר בהשאלה לעולם הטבע, דומות ליסודות בטבלה המחזורית הכימית.


כשם שבעולם הטבע כל חומר מורכב למעשה מאטומים בלתי נראים לעין הבלתי מזוינת, כך בעולם החברתי-אישי מתחת לכל פעולה אנושית חבוי צורך שמבקש להתמלא, והפעולה שאנו מבצעים היא למעשה האסטרטגיה שנועדה למלא אחר אותו צורך. כשם שחקר החומר והכרה של היסודות המרכיבים אותו מסייעים ביצירת קשרים בין חומרים, החיונית לבניית העולם, כך גם פעולת החקר והגילוי של הצרכים מתחת לפעולות האנושיות, מסייעת בחיבור בין ותוך אנושי, החיוני לבניית החברה. התבוננות פנימה וחיפוש הצרכים המסתתרים מתחת לפעולה חיצונית הם למעשה הצעד הראשון והבסיסי לגילוי חמלה, הן כלפי פנים (בתוך עצמנו), והן כלפי חוץ (כלפי סובבינו).


דרך נוספת המסמנת לנו להתבונן באותו רובד פנימי (צרכים), היא הרגשות. הרגשות הם למעשה הדרך של הגוף לאותת כי צרכים שלנו נענים או לא נענים, כאשר רגשות נעימים מעידים על כך שצרכים שלנו נענים, ואילו רגשות לא נעימים מתעוררים כאשר צרכים שלנו לא נענים. תק"מ מזמינה להביא תשומת לב לרגשות שבתוכנו, לזהות אותם, לתת להם מקום ולשהות עמם, בין אם הרגשות נעימים ובין אם לא. במקביל, מזמינה תק"מ לחקור אלו צרכים חבויים תחת הרגשות.


ארבעה מרכיבים שיוצרים דיאלוג

אם כך, פעולות ורגשות הם אותות וחיוויים לעולם שלם של צרכים החבוי מתחתיהם, וגילויים של אותם צרכים הוא שלב ראשון וחיוני בדרך לחיבור אנושי.

כאמור לעיל, תק"מ מציעה מודל - תהליך מעשי לתקשורת שתוביל ל"נתינה וקבלה מהלב", הכולל ארבעה מרכיבים: תצפית, רגש, צורך ובקשה.

1. התבוננות תצפיתית - ניסוח הפעולה או האירוע שבהם אנו מתבוננים שמשפיעים עלינו, בלי לערב פרשנות, שיפוט או הערכה. למשל: “כשהלכתי לישון אתמול בלילה לא ראיתי אותך בבית".

2. רגש (6) - זיהוי הרגש/ות שמתעורר/ים בתוכנו כשאנו מתבוננים בפעולה. למשל: “כשאת לא מודיעה לי לאן את הולכת, אני מודאגת".

3. צורך (7) - זיהוי הצורך/צרכים שלי שמאחורי הרגש/ות שזיהיתי. למשל: “חשוב לי לדעת איפה את נמצאת כי אני זקוקה לשקט ולביטחון".

4. בקשה (8) ניסוח בקשה ספציפית מעצמנו או מאחרים כדי למלא אחר צרכינו. “תוכלי בפעם הבאה שאת יוצאת מהבית להודיע לי לאן את הולכת?".


יש להדגיש שהשלבים השונים במודל אינם אך פעולות טכניות או ביטוי מילולי גרידא. מדובר בתהליך תודעתי פנימי רוחני, שתוצאתו גם בפעולות ובמילים.


כמו כן, המודל מתאר אמנם שלבים שונים בשיחה, ואולם השימוש המעשי המקדם תקשורת שאכן מקרבת במציאות, אינו מתוחם ליישום תבניתי לינארי ברוב המקרים.


רבים מהלומדים מודל זה נופלים לא פעם במלכודת ההבנה השטחית שלו, ויישום טכני אוטומטי, אשר מביא למרבה הצער לתוצאה הפוכה של ריחוק במקום לקרבה. למעשה, מדובר בארבעה שלבים עיקריים בתוך תהליך רחב ועמוק הרבה יותר.


התהליך כולל קודם כל מיקוד תשומת הלב שלנו והתבוננות ערה ומודעת למחשבות ולשיפוטים האוטומטיים הקיימים בראשנו, לרגשות, לחיוויים הגופניים ולהבחנה בין אלה לאלה; לאחר מכן מגיע תורו של שיח פנימי הכולל עבודה של “עיבוד הנתונים” ומעבר לשפה (פנימית תחילה) הכוללת זיהוי צרכים ורגשות, ולבסוף הדיאלוג, שהוא פועל יוצא של עבודת ההכנה הפנימית שמתרחשת בתוכנו (לעתים, וככל שקיימת מיומנות בשיח הזה, הדבר יכול לארוך שניות ספורות) (9).


הדיאלוג הוא למעשה פועל יוצא של שילוב ארבעת המרכיבים שלעיל במסגרת פעולות של ביטוי עצמי כן ובהיר, והקשבה אמפתית. תנאי מקדמי לעבודה הזו הוא פניות ואמפתיה עצמית, שכן “אין לנו אפשרות לתת משהו לאחר אם אין לנו אותו בעצמנו. באופן דומה, אם אנחנו מוצאים את עצמנו לא מסוגלים או לא מוכנים לגלות אמפתיה על אף מאמצינו, בדרך כלל זהו סימן שגם אנחנו רעבים מדי לאמפתיה מכדי שנהיה מסוגלים להציע אותה לאחרים" (10).



הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השמיני של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור במאי 2023.

_____________

שירה לב-ציון היא עו"ד ומגשרת, מנחת קבוצות, מלווה זוגות, יחידים וארגונים בגישת תקשורת מקרבת (NVC). בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני ביישוב סכסוכים (University of Missouri), מתנדבת ב”מוזאיקה”, המרכז ליישוב סכסוכים ובמרכז העירוני לגישור בירושלים, פעילה ב”עמותה לתקשורת מקרבת” ומתגוררת בירושלים. www.gishrei-lev.com


 

(1) מרשאל רוזנברג, "מבוא לתקשורת לא אלימה. חלק ראשון: מטרתה של תקשורת לא אלימה והבעת הבחנות ורגשות" (הרצאה בסדנת יום בסן פרנסיסקו, אפריל 2000, קישור לצפייה)

(2) גישה זו מתאימה במיוחד לגישה הטרנספורמטיבית בגישור, שהציגו בוש ופולג'ר, להרחבה קראו: מיכל אלברשטיין תורת הגישור (2007).

(3) מרשאל רוזנברג תקשורת לא-אלימה, תקשורת מקרבת-שפה לחיים (ארנינה קשתן, מתרגמת 2009), ע' 22.

(4) קראו בהרחבה על מנגנוני ההישרדות המוחיים בספרו של יוסי חלמיש מסע אל המוח – מדריך ידידותי למשתמש (2022).

(5) בשונה מפירמידת הצרכים של מאסלו, בה הצרכים מדורגים על פי רמת החשיבות או החיוניות שלהם, תק"מ מציעה שכל הצרכים חשובים וחיוניים לרווחתו של האדם. גם הצרכים הפיזיים, גם הרוחניים, הנפשיים והחברתיים, ואנו שואפים למלא אותם יותר ויותר.

(6) יש להדגיש שרגש אינו מחשבה, תיאוריה, או פרשנות. כדי לדעת האם לפנינו רגש או לא, נשים לב אם המיליות "ש" ו"כמו" מופיעות. למשל בדוגמאות הבאות: "אני מרגיש/ה ש..." - כאן אין המדובר ברגש; "אני מרגיש/ה כמו... "- כאן אין המדובר ברגש.

(7) יש להדגיש כי צורך אינו אסטרטגיה, מחשבה, סיפור או שיפוט אודות המצב. כדי להגיע לצורך ניתן לשאול: מה חשוב לי בסיטואציה הזו? כדי לוודא שאכן מדובר בצורך, נשאל: אם יהיה לי... מה זה ייתן לי? ושוב ושוב (עם התשובה שהגענו אליה): ואם יהיה לי... מה זה ייתן לי? עד שנרגיש שהגענו ל"צורך היסוד".

(8) בקשה במובחן מדרישה. יש להדגיש שלא כל משפט המתחיל בבקשה הוא אכן בקשה. לדוגמה, המשפט הבא: "אני מבקשת ממך לסדר את החדר ברגע זה".

(9) יש לציין שפעמים רבות התהליך הפנימי אינו מבשיל לכדי דיאלוג חיצוני, אם מפני הבנה שלא מתקיימים התנאים הנצרכים לצורך דיאלוג מיטבי, או מפני שהתהליך הפנימי מוליד מתוכו תובנה חדשה בדבר הצורך המונח בבסיס הסיטואציה, ובדבר דרכים אפשריות נוספות למלא אחריו.

(10) רוזנברג, שם, עמ' 109.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page