top of page

על ניהול כעסים בחדר הגישור ומתנת הכעס

"כעס לבני אדם הוא כמו דלק לרכב – הוא מניע אותנו קדימה, אל מקום טוב יותר..." (מתוך 'מתנת הכעס', ארון גנדי)


כעס מוגדר כתגובה נפשית או גופנית לעצב, פחד או תסכול. הגורמים לו יכולים להיות מגוונים. תגובה מזלזלת, פגיעה בכבוד, ברכוש, בגוף, התעלמות, ביטול, אי הערכה וכיוצא בזה. כעס מלווה בתגובה פיזית. הוא גורר הפרשה של הורמונים, התכווצות שרירים, פעימות לב, הסמקה. ביטוי של כעס יכול לקבל צורות שונות. שתיקה רועמת, התפרצות, התקף זעם, אלימות הם ביטויים קשים של כעס. מן העבר השני - כעס יכול להיות כוח מניע לשינויים, לתיקון עוולות, לפעולה. במובן הזה, רגש של כעס הוא חומר בידי היוצר. אם נדע לעבוד איתו נכון נוכל להפיק ממנו תועלת של ממש בחדר הגישור. מחקרים מראים שכעס נתפס ככוח בחדר המשא ומתן. אדם כועס נתפס כחזק יותר ומבע הכעס הוא מנוף להשגת ויתורים ופשרות במשא ומתן. כמו כן, יש העושים שימוש מניפולטיבי בכעס, כמהלך אסטרטגי מתוכנן היטב להשגת מטרה.


בעיניים של מיישבי סכסוכים כעס נתפס לא פעם כמכשול שצריך להתגבר עליו. מדוע אנו חוששים מכעס? מתי כעס יכול לשרת את התהליך ומהן הדרכים לווסת כעס?


ניהול כעסים הוא לרוב שיעור שאנו, המגשרים, נאלצים ללמוד לבד, למרות שמדובר במיומנות מאוד בסיסית וחשובה בעבודת המגשר, והיה נכון לתת לה מקום משמעותי יותר בקורסי הכשרה לגישור. ראוי לציין בהקשר זה את קבוצת 'גומא גבים' שבחרה להקדיש את הכנס השנתי שלה לנושא של ניהול כעסים ובכך תרמה תרומה חשובה להעלאת הנושא לסדר היום.


מאמר זה מבוסס על שיטות עבודה שפיתחתי במהלך 15 שנות פרקטיקה כדי להתמודד עם כעסים בחדר הגישור. הוא אינו מתיימר לקבוע כללים או מסמרות אלא לשתף בידע המקצועי שנצבר, מתוך הבנה של חשיבות השיח המקצועי והחלפת הדעות באתגר הנקרא ניהול כעסים.


אז מדוע אנחנו חוששים מכעס? נראה שהסיבה הראשונה לכך היא החשש שלנו להתמודד עם כעס. כעס נתפס כרגש קשה לריסון. רגש שעלול להוביל לאובדן השליטה שלנו בתהליך. לכן, האינסטינקט שלנו הוא בדרך כלל לבלום ביטויים של כעס, להציע לאחרים "לא לכעוס", להוציא את הצדדים להפסקה או לעבור לפגישות נפרדות.




אלא שהתעלמות מכעס עלולה להוביל לתוצאה הפוכה. כעס עצור יוביל להסתגרות או להתפרצות שהם מצבי קיצון שהרבה יותר קשה לווסת אותם.


לכן הכלל הראשון הוא לא להתעלם מכעס אלא לתת לו מקום של כבוד בחדר הגישור, לא לחשוש ממנו. התפיסה הזו מבוססת על ההבנה שכעס הוא רגש חיובי. רגש שיש לו תרומה להצלחת הגישור ולא להיפך. אם נדע להתייחס אליו באופן הזה, כמתנה ולא כמכשול, נקל על המגושרים שלנו להביע אותו. כאשר אנחנו כמגשרים בוחרים להתעלם מכעס, הרגש החשוב הזה משנה מצב צבירה והופך לכעס מודחק. כעס מודחק הוא כמו פצצה מתקתקת שמאיימת להתפוצץ, כאשר יגיע הניצוץ או הטריגר שילבה את האש, האנרגיה הזו תתפרץ כהתקף זעם או באופן אחר שיש לנו הרבה פחות שליטה עליו. תמיר אשמן אחד המומחים החשובים בארץ בנושא ניהול כעסים מגדיר התקף זעם כ'זיהום של כעס', הגדרה נפלאה בעיני שמדגישה את הסכנה שבהדחקת הרגש הזה.


אכן ניהול של סכסוך בחדר הגישור כרוך באופן בלתי נמנע בניהול של רגשות קשים. דרגת הרגשות ועצמת הכעסים אמנם משתנה ממקרה למקרה אבל היא קיימת כמעט בכל סכסוך בוודאי בין בני זוג אך לא רק, הניסיון מראה שגם סכסוכים עסקיים טומנים בחובם לא פעם מטענים רגשיים עמוקים ונפיצים לא פחות. הסיטואציה הזאת מחייבת אותנו לתת לצדדים את המרחב שהם צריכים על מנת להרגיש שניתנה להם ההזדמנות אמיתית לדבר על הפגיעה ועל העוול שנעשה להם. הניסיון שלנו מלמד שלא ניתן לדלג על השלב הזה. כדי לאפשר מעבר לשיח ענייני על פתרון הסכסוך הצדדים צריכים לעבור תהליך של ונטילציה שכולל גם פורקן של כעסים.


הצגה מסודרת של כללי הדיון המבוססים על הקשבה וכבוד הדדי, והתייחסות לתהליך ומה צפוי בו, מסייעת לפי ניסיוני ליצור את אותו מרחב בטוח שהצדדים זקוקים לו כדי לפרוק כעסים. הצגה כזו יכולה להיות מלווה בבקשה: לא להתפרץ האחד לדברי השני. לרשום הערות בצד כאשר אני לא מסכים. כל זאת, כאשר ברור מכללי הדיון, שלצד האיפוק הנדרש וההקשבה לדברים שלעיתים איננו מסכימים איתם או אינם נוחים לנו, תינתן הזדמנות מלאה להגיב ולהביע את הדברים שחשוב לנו להשמיע.

הכלל הראשון הוא לא להתעלם מכעס אלא לתת לו מקום של כבוד בחדר הגישור

בישיבה המשותפת הזאת יש אכן מרכיב גדול של סיכון שהעימות בין הצדדים יתקלח והדברים יצאו מכלל שליטה; יחד עם זאת, ישנן טכניקות שונות שמפחיתות אפשרות לחיכוכים. קביעת כללי דיון בפתח הישיבה היא טכניקה אחת. אבל עוד לפני כן – כדאי להקשיב היטב למחקרים שמצביעים על מקדמי הכעס העיקריים: עייפות, רעב, חרדה ואי נוחות פיזית. טון דיבור נינוח. אווירה נעימה. שתייה וכיבוד קל ואף הפסקות יזומות, יציאה לצוהריים או אפשרות להתאוורר הם מרכיבים שיכולים לעשות את ההבדל בין גישור כושל לגישור מוצלח, וחשוב להיות מודעים להם.


דרך נוספת לווסת כעס היא לתת לו הכרה (Recognition). דיברנו על כך שחשוב לתת ביטוי לרגשות של כעס, לא לדכא או להתעלם מהם. לצד זאת, לא מספיק לתת ביטוי לרגשות האלה, חיוני למצוא את הדרך לתת למגושר/ת את התחושה שביטוי של כעס הוא לגיטימי ומובן במסגרת ההליך. כל מגשר/ת לפי שיקול דעתו ימצא את הדרך המתאימה לתת הכרה לביטויים שונים של כעס, במתן האמפתיה הנדרשת, בין במסגרת שיקוף של הדברים ובין במסגרת שיחה פרטנית.


לאחר שנתנו תוקף ולגיטימיות לכעס, נסייע למגושרים להפנות את האנרגיות האלה לאפיקים חיוביים. בהצבת שאלות פתוחות כגון: מה חשוב לך? ו-'איך אני משיג את מה שחשוב לי?' אנחנו מסייעים למגושר לתעל את הכעסים שלו למקום חיובי ומעשי.


דרך נוספת לווסת כעס היא להעמיד את "הבעיה" בפרופורציה הנכונה. כשאדם שרוי בכעס הוא נוטה לצבוע את התמונה כולה בשחור ומתקשה לראות את האופק, במצבים כאלה נוכל לסייע אם נשקף את התמונה הרחבה יותר, נאיר צדדים חיוביים במערכת היחסים שהתקלקלה ונדגיש את האינטרסים המשותפים שנותרו לצדדים לסכסוך בנקודת הזמן העכשווית.


כך לדוגמה: הרצון המשותף של בני זוג מסוכסכים בטובת ילדיהם, או האינטרס המשותף לשמור על מוניטין העסק בסכסוך בין בעלי מניות; בסכסוך בין שותפים, נזכיר את הישגי העסק המשותף ואת תרומתו של השותף או השותפה להישגים, ובסכסוך בין חברות הפועלות במסגרת אותם שווקים נזכיר את התלות המסחרית והיתרונות העסקיים בשימור היחסים.


טכניקה נוספת לוויסות הכעס היא לנתק בין האדם שיושב מולי ל"בעיה" הדורשת פתרון. זאת ניתן לעשות על ידי ניסוח מחדש של עמדות הצדדים. כך לדוגמה, בניסוח מחדש של עמדות הצדדים כאשר הדגש מושם על גרעין הסכסוך, להבדיל מהתנהלותו של אדם ספציפי, אני מסייעת למגושר לנתק בין הבעיה לאדם היושב מולו. לא פעם סכסוך בין גופים מסחריים הוא תולדה של סכסוך אישי בין בעלי תפקידים.


בנסיבות כאלה, כאשר המגשר/ת מזהה שיריבות אישית מונעת דיון ענייני בין גופים עסקיים בעלי אינטרסים משותפים, ניתן לסייע בנטרול הכעס באופנים שונים. כך למשל, על ידי דיון פתוח בשורשי הסכסוך ניתן להגיע להבנה כי תקשורת לקויה או אי הבנה בין שני אנשים גרמה לנו לפרש באופן לא נכון את כוונותיו של הצד השני.


דרך נוספת היא, במידת הצורך, לשנות את הרכב המשתתפים בחדר. מגשר מיומן ידע לזהות תוך פרק זמן קצר של ישיבה משותפת את הגורמים משני הצדדים שיכולים לתרום לדיון חיובי, מהלך עדין ורגיש המביא את הגורמים החיוביים לקדמת הבמה של הגישור, הוא דרך טובה לנטרול כעסים ורגשות שליליים שהם תוצאה של מערכת יחסים אישית עכורה.

חיוני למצוא את הדרך לתת למגושר/ת את התחושה שביטוי של כעס הוא לגיטימי ומובן במסגרת ההליך

לא תמיד ניתן לווסת כעס. לעיתים התפרצות של זעם מתרחשת בחדר הגישור למרות כל המאמצים שהשקענו להשרות אווירה טובה, אז כיצד עלינו לנהוג? אדם הנמצא בסערת רגשות אינו פנוי רגשית לשקול שיקולים רציונליים ויעדיף ל'שבור את הכלים'. לכן האסטרטגיה שלי היא קודם כל לאפשר לו את המרחב הפרטי שלו כדי להירגע ויחד עם זאת להזמין אותו לשיחה פרטנית בטרם יקבל החלטות לגבי המשך ההליך. בפגישה הפרטנית אתן אמפתיה ואגלה הבנה לרגשותיו. לא אנסה לשכנע אותו להישאר. להיפך. אזכיר לו כי מדובר בהליך וולונטרי, ושבידיו הבחירה אם להמשיך בתהליך או לחזור לבית המשפט. אדון איתו בחלופה של ניהול הסכסוך בבית המשפט, ואעודד אותו למנות את החסרונות והיתרונות של השמת הסכסוך מאחור. ככל שבחר להמשיך בגישור, אעודד אותו לפתוח דף חדש ולהביע חרטה על דברים שנאמרו בסערת רגשות. ככל שהמצב אינו מאפשר הדברות ישירה, אמשיך לנהל את ההליך בפגישות נפרדות.


שאלה מעניינת היא איך מתווכים כעס לצד שכלפיו הוא מופנה? שהרי התפרצות של כעס עלולה להביא עימה האשמות אישיות קשות ולעיתים אף גידופים. ראשית, יש להבדיל בין שני מצבים. בין ביטוי של כעס להתפרצות. ביטוי של כעס כשלעצמו מבטא כאב שיש להתייחס אליו, וכך נכון למסגר אותו. אמירה כזו תסייע לנו בהמשך לתווך לצד השני את האינטרסים של הצד הכועס. באותה נשימה, אזכיר כי ניתן להעריך נקודת מבט שונה מבלי להסכים לה. באופן זה, אני נותנת מקום בחדר לשתי התפיסות.


התפרצות לעומת זאת היא חומר קשה לתיווך שכן היא מלווה בדרך כלל בפגיעה אישית ומטילה בספק את המשך התהליך. האסטרטגיה שלי היא למנף מצבים כאלה כדי לדון עם הצדדים בהשפעה של המשך הסכסוך על חייהם, לצד האפשרות לשים אותו מאחור. לעיתים שיח פתוח כזה שאינו שיפוטי תוחם את המשבר כאפיזודה רגעית ומאפשר הסתכלות רחבה יותר על הצרכים והרצונות של המגושר/ת.



פורקן של כעסים ורגשות הוא, כאמור, שלב הכרחי כדי להביא צדדים מסוכסכים לדיון ענייני על פתרון הסכסוך אך כיצד עושים את המעבר בין העיסוק בסכסוך לפתרונות האפשריים שלו?


שנים של עבודה עם מגושרים לימדו אותי שאחת הבעיות העיקריות באבולוציה של סכסוך היא שהצדדים מתקשים להתנתק מהעיסוק ב"מה שהיה". הצורך לעסוק שוב ושוב בסיפור "הסכסוך" ולהצדיק את הנרטיב, את האופן שבו כל צד רואה את "הסיפור", הוא כל כך חזק, שהוא מונע מהצדדים לסכסוך את הפניות הרגשית להתקדם הלאה, להתמקד בפתרון הסכסוך. לכן אני מקדישה מחשבה לאופן שבו אני יכולה לסייע למגושרים שלי לעשות את הדילוג המחשבתי בין העיסוק והניתוח ב"מה שהיה" לנקודת מבט חדשה הצופה פני עתיד ומבקשת למצוא פתרונות לסכסוך.


למעשה, הדילוג המחשבתי הזה מאוד דומה להבדל התהומי בין המתרחש בחדר הגישור למתרחש באולם בית המשפט, בעוד ההליך המשפטי עוסק בניתוח של סכסוך שהוא נחלת העבר, בחדר הגישור נעשה ניסיון להבקיע את החומה הזאת ולשים את הסכסוך מאחור.


הדרך האופרטיבית שמצאתי היא לבקש מהמגושרים (עוד במסגרת הישיבה המשותפת לאחר שכל צד סיפר את הסיפור מנקודת מבטו וגדר המחלוקת הובנה) לשנות את כיוון המחשבה ולהתמקד מעתה באינטרסים המשותפים ובפתרון הבעיה. הבקשה הזו בדרך כלל תלווה בהפסקה מתודית, כדי להדגיש את השלב החדש אליו נכנס הגישור ותרתום את הצדדים למאמץ משותף שבו ייעשה ניסיון לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. לבסוף, ההבנה של המגושר/ת כי העיסוק בסכסוך מעכב אותו, מונע ממנו להשקיע אנרגיות בריאות בצמיחה ובעתיד, היא הבנה חשובה בדרך לסיום הסכסוך.


______________

עו"ד דורית כרמלי היא מגשרת, בוררת ומומחית ליישוב סכסוכים. בוגרת תוכנית היוקרה של אוניברסיטת הרווארד לגישור בסכסוכים מורכבים ובעלת ניסיון של מאות גישורים בתחומים מגוונים במשפט האזרחי והמסחרי.

לפניות או לתגובות: Docalaw@gmail.com



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page