נפרדנו כך: על חשיבות הגישור בדיני המשפחה

הערכאות השיפוטיות - בתי הדין למשפחה ובתי הדין הרבניים - אינן המקום הנכון להתרת סבך הרגשות הסותרים שעמם מתמודדים בני זוג ובני משפחה בבואם להיפרד. דווקא בסכסוכים הללו, הטעונים ביותר, יש מקום חשוב לגישור


בתחום דיני המשפחה אין לגישור תחליף. אין סכסוך או מחלוקת שבהליכי גישור לא ניתן לתת להם מענה. מנגד, החלופה של התנהלות בערכאות השיפוטיות, שהן כשלעצמן מסוכסכות ביניהן - בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה - עלולה לגרור את בעלי הדין הניצים, משפחותיהם ומכריהם אל עבר שנים ארוכות של קרע וניכור שאין ממנו מרפא. הצלקות שההליך השיפוטי גורם, בפרט בתא משפחתי שיש בו ילדים, הן הרות אסון, לעיתים לדורי דורות. הסכסוך נותר כפצע עמוק ובלתי פתור.


בעין הסערה

ההיבט הרגשי מנהל את המחלוקות הבינאישיות בתחום דיני המשפחה ביד רמה. ההחלטה לשים קץ לחיים משותפים קשה וכואבת, אולי המטלטלת ביותר שנדרש אדם לקבל בחייו. כשאני מהרהרת בחוויית הגירושין עולה בדעתי תמונת גירושם של הגר ובנה ישמעאל מבית אברהם. חיים שהיו מורגלים להם השתנו באבחה כשנזרקו למדבר.


ההחלטה לפרק את התא המשפחתי מערערת את יסודותיו של עולם שלם שנבנה בעמל, זו אכזבה ממהלכם של החיים כפי שנתהוו, מהאדם שהיה קרוב והפך לזר ומנוכר, מהאני שלא עמד בציפיות מעצמו. החלטה כזו אינה מתקבלת בחלל הריק. קדמו לה ימים רבים, לעיתים שנים, של חוסר נחת, רוגז, כעס וייאוש. בין המחשבות הסותרות ישנה לעיתים תחושת הקלה, אך בצדה תמיד חרדות אין ספור. זו פסיעה על פני תהום, אל הלא נודע. חשש מאובדן הקשר, ניתוק מהילדים, תחושה של כאוס, מיאוס ואובדן שליטה מהמוכר והידוע. עם הסבך הרגשי הזה נדרשות הערכאות השיפוטיות להתמודד, והן כמו פיל בחנות חרסינה. הערכאות השיפוטיות ובתי הדין הרבניים אינם המקום הנכון להתרת סבך הרגשות הסותרים שעמם נדרשים בני זוג ובני משפחה להתעמת בדרך לחיים אחרים.


הסדר פשרה שמציע ביהמ”ש במהלכו של דיון שונה מהותית מהליך גישורי. כאשר שופט מציע הסדר- הפתרון המוסכם הוא נקודתי לאותה צלע המחלוקת שהובאה לדיון. פשרה שיפוטית איננה יישוב סכסוך בדרכים אלטרנטיביות על מגוון היבטיו, וההליך השיפוטי האדברסרי הוא, הלכה למעשה, היפוכו של ההליך הגישורי

הבחירה המוטעית

הכמיהה שיש לעיתים לבני משפחה מסוכסכים להפקיר את גורלם בידי הערכאות השיפוטיות דומה, במידת מה, לכמיהתם של ילדים המתקוטטים ביניהם לכך שהוריהם יפתרו בעבורם את הריב. זוהי אשליה. בעולם המשפט ובערכאות השיפוטיות מאבדים צדדים את ייחודם, המחלוקות ביניהם נבחנות בעיניים משפטיות מנוכרות, זרות על פי רוב לסערת הרגשות עמה מגיעים בעלי הדין לפתחן. הסכסוך אינו מסתיים אלא נפסק, הריב נותר בעינו.


שופט הוא אדם זר המתערב באופן עמוק בחייהם של המבקשים את עזרתו. אנחנו ערים לכך שבהליך השיפוטי שולט המזל. התוצאה המשפטית מושפעת מהשופט שמפעיל אותה, ממאפייני הרקע התרבותי והאישיות הייחודיים לו, מתפיסת עולמו, ניסיון חייו ומזגו השיפוטי. לנעשה בסכסוך משפחתי בין כותלי המדור

המשותף, בחדרי חדרים, אין בדרך כלל עדים ולא תמיד ישנן ראיות. התרשמות, רגעית למדי, של השופט הדן באותה משפחה שזמנו מדוד, ממהימנות בעלי דין שלהם זהו לעיתים מפגש ראשון וטעון רגשית עם מהלכו של דיון משפטי - חורצת לשבט או לחסד את דינם ומקעקעת את הדרך להליכי ערעור שעלותם מכבידה ממילא.


התרבות המשפטית שלנו מותירה לשופטים טווח נרחב של שיקול דעת. המשפט מאפשר לשופט, במקרים רבים, על ידי פרשנות החוק ובידול הפסיקה, להגיע ליותר מתוצאה משפטית אחת. אנחנו מודעים למגרעות של ההליך השיפוטי ולעובדה שבעולם המשפט שולטת אלת המזל, לקוחותינו – לא.


ההיבט המשפטי אינו מהותי בסכסוכים משפחתיים אלא נלווה להם. על בני משפחה מסוכסכים ללמוד לקחת שליטה על חייהם העתידיים, ולסיים את המחלוקות ביניהם, אחת ולתמיד, בפרק זמן סביר ובהוגנות.


החוויה הרגשית המתסכלת ומטלטלת של הדיון המשפטי מזכירה לי את הפרודיה המכאיבה בפרק הפותח לספרו הנפלא של הסופר והעיתונאי האיטלקי פיטגרילי, "הניסוי של השופט פוט". שופט המכהן כנשיאו של הרכב מייעץ לנאשמת שדינה נחרץ ברוב דעות חבריו להרכב, לערער אגב שימוש במילים בוטות כלפי עמיתיו, ובהתאם הוא מוותר על כס השיפוט ויוצא אל חוויית החיים עצמם.


כשלים אפשריים אפיינו מאז ומתמיד מערכות משפטיות, הם אינם מייחדים את המערכות שלנו, לאלה יש השלכות רגשיות ייחודיות בתחום ענייני המשפחה, המשפיעות בבירור על ילדים, ומעגלית על קרובים ורחוקים כאחד. מדגים זאת בחיוך ובקלילות אפרים סידון בספר הילדים “אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו”. שם ריב

טיפשי בין קרובים, שאיש אינו יודע על מה ולמה ניטש, בונה חומה שאינה עבירה בין משפחות לדורי דורות.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השלישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור ביוני 2021.

_______________


דיינה הר-אבן היא עורכת דין מעל 44 שנים, מגשרת ובוררת, בוגרת משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, מומחית בדיני משפחה, היא מנהלת משרד עצמאי כבר יותר מ- 30 שנה, קודם לכן כיהנה כיועצת משפטית בשירות המדינה. כמומחית לדיני משפחה ייצגה בפרשות משפטיות מהמוכרות בתחום שהגיעו להכרעה ופסיקה בביהמ"ש העליון, המפורסמת שבהן היתה פרשת הביציות המוקפאות של בנה"ז נחמני. בראשית שנות ה- 90 יזמה דיינה את הקמתו של מיזם גישור בעיר מגוריה דאז בירושלים שנשא את השם "אפשר גם אחרת", לימים ניהלה חברת גישור "מגשרים בע"מ" בת"א. בכל שנות עיסוקה בדיני המשפחה היא מגשרת ובוררת בתחום מומחיותה. דיינה היא מניניו של יואל משה סלומון, נשואה מזה כיובל שנים לד”ר יהודה הר-אבן - רופא ילדים. וחובקת אתו שני ילדים (רופאה ופסיכולוג קליני) ושישה נכדים.

43 צפיות0 תגובות