התנצלות, במחילה (אם תסלחו לי)

דרישת התנצלות היא דבר יומיומי בבית המשפט ובחדר הגישור, אבל אף אחד מהצדדים לא שש להודות באשמה ולבקש מחילה. לרגל ימי הסליחות חזרנו למשמעויות של הבעת החרטה ובקשת המחילה


מאמר זה נכתב לכבוד גיליון חגי ישראל של כתב העת "עיין ערך: גישור" ויגיע לקוראים לקראת יום הכיפורים שלקראתו נוהגים הבריות לבקש סליחה מאנשים שנפגעו ממעשים ומאמירות. לקראת יום הכיפורים שמתקרב יש שנוהגים בסדר סליחות ובשירת פיוטים שמבטאים את ההודאה בחטא ואת בקשת הסליחה, כעולה מהפסוקים הבאים שלקוחים מהפיוט "ישן אל תרדם" של רבי יהודה הלוי:


דְּמָעוֹת תַּזִּיל עֵינְךָ וְתִתְחָרֵט עַל פְּשָׁעִים

וְהִתְחַנֵּן לְמוּל קוֹנְךָ וְאַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים

וְהַשְׁפֵּל מְאדֹ אֶת גְּאוֹנְךָ וְקַח הַטּוֹב כִּי נָעִים

כַּבֵּד אֵל מֵהוֹנְךָ לְעֵת יַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים

וְיִשְׂאוּ קוֹל הֲמוֹנְךָ הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ


בפסוקים מעטים אלה, כמו ברוב פסוקי הפיוטים, מופיעים מאפייני בקשת הסליחה, כגון: בכי, חרטה, תחנונים ואף השפלה עצמית, מאפיינים שבאים לידי ביטוי הן אצל המאמינים שמבקשים סליחה מבורא עולם והן כאשר אדם מתנצל בפני אנשים אחרים.



אחת ההתנצלויות שעוררה התרגשות רבה בקרב הציבור בישראל, הייתה התנצלותו של המלך חוסיין בפני משפחותיהן של שבע הנערות שנרצחו בנהריים בידי חייל ירדני בשנת 1997. חוסיין, מלך ירדן באותה תקופה, בא לישראל להתנצל בפני ההורים השכולים ושאר קרובי המשפחה של הנרצחות. הוא ביקר בבית שמש בבתי הנרצחות, כרע על ברכיו לפני משפחות הקורבנות, התנצל מעומק ליבו ואמר שהוא חש שהבנות שנרצחו הן בנותיו שלו.


הפסיכולוגיה רואה את ההתנצלות כמעשה שנועד לשפר את מצבו הנפשי של המתנצל, כשהמעשה שעשה מפר את שלוות הנפש שלו. הנושא הוא לא מה האחר חושב עליי, אלא מה אני חושב על עצמי. כשאדם נורמטיבי פוגע במישהו, מתעורר אצלו דיסוננס פנימי בין הדימוי העצמי הרצוי לבין המעשה שנעשה

אנו מכירים בהיסטוריה סיפור הרבה יותר ישן של מלך שמחל על כבודו והלך לבקש סליחה. הסיפור הותיר ביטוי שמוכר בשפות רבות ושמביע השפלה עצמית והבעת חרטה במסגרת התנצלות ובקשת מחילה. בשנת 1076 הגיע לשיאו המשבר בין היינריך הרביעי, קיסר “האימפריה הרומית הקדושה”, לבין האפיפיור גרגוריוס השביעי. הקיסר הדיח מתפקידם בישופים שמונו על ידי האפיפיור ובעקבות מעשה זה הורה האפיפיור להחרים את הקיסר ולא לאפשר לו למנות כוהני דת. כוהני הדת באימפריה תמכו באפיפיור והקיסר חש שמלכותו מתערערת ושהוא עלול לאבד את כתר הקיסר. הוא שלח שליחים לחלות את פני האפיפיור גרגוריוס השביעי, אך האפיפיור סירב לקבלם והתבצר בטירת קנוסה (Canossa) בטוסקנה. הקיסר הגיע בעצמו לקנוסה והמתין שלושה ימים בשלג מחוץ לשער הטירה עד שהאפיפיור הסכים להכניסו ולקבל את התנצלותו. מאז מבטא הביטוי "הליכה לקנוסה" אקט של השפלה עצמית, הבעת חרטה על דברים שנאמרו או נעשו ובקשת מחילה.



אנחנו כמגשרים נחשפים לא מעט למעמד של דרישת התנצלות וגם למעמד של מתן התנצלות. לעיתים הדרישה להתנצלות מופיעה בכתבי הטענות - הן בכתב התביעה והן בכתב ההגנה, ובשלב הזה אנו כמגשרים, נתייחס אליהם כאל חלק מהצגת העמדות - הדרישות והפתרון החד צדדי המוצע, וננסה לדון בהן ברמה של אינטרסים-צרכים של הצדדים כדי לקדם הבנה והסכמות.



בבואנו לבחון את מעשה ההתנצלות, עוד לפני התבוננות שלנו כמגשרים, נראה שלהתנצלות יש משמעות משפטית, פסיכולוגית, סוציולוגית, דתית, תרבותית וגם בהקשר לגישור. לנושא התרבותי אתייחס במאמר אחר בגיליון של "עיין ערך: גישור” שיוקדש להיבטים תרבותיים של יישוב סכסוכים. במאמר הנוכחי אתייחס לאספקלריות האחרות ששופכות אור על ההתנצלות.



ההתנצלות כאירוע משפטי

כמעט כל רכיב במערכת המשפט עשוי להועיל, אבל עלול גם להיות מנוצל לרעה. כך גם לגבי התנצלות במהלך פרוצדורה משפטית. המתח כאן הוא בין חרטה ובקשת מחילה ובין הודאה באשמה. התרבות הלעומתית (אדברסרית) של מערכות משפט רבות בעולם הופכת את ההתנצלות למסוכנת למתנצל. עורכי דין שששים אלי קרב ישמעו אדם מתנצל באולם בית המשפט ויקפצו בהכרזה “כבודו, הוא כרגע הודה באשמה!". בנסיבות אלה, עורכי הדין ינחו את לקוחותיהם להימנע מכל בדל של התנצלות, קבלת אחריות או הבעת חרטה. במציאות של אולם בית המשפט, יש שופטים שאוהבים לשמוע התנצלויות. סביר אם כן, שעורכי הדין ינחו את הנתבע או את הנאשם להימנע מכל התנצלות לאורך כל הליך המשפט עד לשלב בו על השופט לגזור את עונשו. בשלב הזה ימליצו לנאשם להביע חרטה, להתנצל בפני מי שנפגע ובפני בית המשפט כדי להימנע מעונש או למזער אותו.


התנצלות וצדק מאחה

בהליכים הפליליים אפשר לראות בצדק המאחה תהליך שמאפשר הבעת חרטה והתנצלות של הפוגע בפני הנפגע, דבר שבדרך כלל לא מתאפשר במשפט הפלילי המסורתי (גל ודנציג-רוזנברג, 2013). גל ודנציג-רוזנברג מסבירות שהצדק המעניש - "הקלאסי" - מתייחס לפגיעה במשמעות ציבורית-חברתית מופשטת, בעוד שהצדק המאחה מדגיש את הפן האישי והקונקרטי. הן מציינות במודלים השונים שלהן שהליכי צדק מאחה מתקיימים רק כאשר מבצע העבירה נותן הודאה שהוא ביצע את העבירה. זהו מצב הפוך למה שנצפה בתחילתו של משפט פלילי, בו רוב הנאשמים כופרים באשמה והתביעה מנסה להוכיח אותה. משום כך, בעוד שההליך המשפטי הפלילי (כמו האזרחי) מרמז לצדדים שעליהם להימנע מקבלת אחריות, בהליכי צדק מאחה קבלת אחריות היא תנאי לתחילת ההליך והיא גם מכוונת לאפשר תקשורת ישירה בין הפוגע והנפגע, כולל הבעת צער ובקשת סליחה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון הרביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בספטמבר 2021.

___________

ד"ר דיויד שמעוני (דייב) עוסק בגישור משנת 2001, משמש כמנהל אקדמי של קבוצת גושרים, מוסמך כמגשר מהו"ת וכמדריך פרקטיקום. כיהן כיו"ר ארגון המגשרים בישראל בשנים 2016-2020.

כתובתו: shdavid49@gmail.com

12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול