הגישור בישראל - הלכה למעשה*

עודכן ב: לפני 5 ימים

שרה גדות, בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו

*מאמר המבוסס על הרצאה שניתנה ביום 22.3.1999 במסגרת השתלמות של נשיאים וסגני נשיאים של בתי המשפט.


הגישור בישראל הוא בראשית דרכו והחידושים שבהליך זה, המשפטיים והמעשיים, עדיין אינם מוכרים. הציבור הרחב איננו מודע לו במידה מספקת, לאפשרויות הטמונות בו, לתכונותיו וליתרונותיו, ואף בקרב המשפטנים רמת המודעות איננה גבוהה. שעה שהשופט הוא הממליץ על הפניה לגישור ועל זהות המגשר, מוטלת עליו אחריות להיות בעל ידע בנושא הגישור ויכולת להבחין בין מקרים המתאימים לגישור ובין אלה שאינם מתאימים. בכך לא סגי, עליו להיות גם מצוייד ברשימה של מגשרים מיומנים, כדי שהמלצתו תהיה בעלת ערך והוא יוכל להיות סמוך ובטוח שהוא איננו מפנה את הצדדים למגשר בלתי מיומן. ההשפעה של מגשר בלתי מיומן על הצדדים איננה בכך שהם יחפשו בפעם הבאה מגשר מיומן יותר, אלא בכך שיגיעו למסקנה שהליך הגישור עצמו הוא הליך כושל, והם ימליצו לפני חבריהם להשמר מפניו ולהדיר רגליהם ממנו.

משיקולים אלה יש חשיבות רבה, כי השופטים ידעו ויכירו את הליכי הגישור ומהותם ואת הניסיונות שנעשים בארץ, על מנת שניתן יהיה לבנות מודלים מוצלחים שיאפשרו את התפתחותו והצלחתו של הגישור. מודלים מוצלחים בנויים על מיון נכון של תיקים הראויים לגישור, שכנוע בעלי הדין להעברת תיקים להליכי גישור ומינוי מגשרים מיומנים. אם לא נדע להשתמש נכון בכלים העומדים לרשותנו, אם לא נכיר ונבין היטב את קהלי היעד הנוגעים בגישור ואם לא נפתח מודלים נכונים להפעלתו של הגישור - לא נצליח בהחדרת הגישור למערכת בתי המשפט.

בתקופה האחרונה הוקמו במספר בתי משפט מחלקות שונות, בניסיון לייעל את הליכי בית המשפט. בעיקר יצא שמען של מחלקות המנ"ת (מחלקת ניהול תיקים) והגישור ומן הראוי להבהיר את ההבדל בין מחלקת המנ"ת למחלקת הגישור. מנ"ת היא מחלקה למיון וניהול תיקים, הפועלת על פי העקרון של מסלולי טיפול שונים לסוגי תיקים שונים - תביעות בסכומים קטנים, תביעות בסכומים גדולים, תיקי נזיקין, מקרקעין, תביעות בסדר דין מקוצר, ליקויי בניה וכו'. הגישור הוא אחד המסלולים במחלקת המנ"ת כאשר במסלול זה נבחרים התיקים הראויים לגישור. אף שהגישור הוא מסלול אחד במסגרת המנ"ת, קיים הבדל גדול בין מסלולי המנ"ת השונים לבין מסלול הגישור.

במחלקות המנ"ת נעשו ונעשים בארץ מספר ניסיונות שהושקעה ומושקעת בהם מחשבה רבה, משאבים, יצירתיות וכוח-עבודה שיפוטי ומנהלי על מנת לנסות ולסיים תיקים ב"דרך אחרת" ולהקטין את כמות ההתדיינויות בבתי המשפט. מבט נוקב ומעמיק בניסיונות אלה מגלה שהם מבוססים בעיקר על השופטים, הרשמים וכוח העבודה המנהלי של בית המשפט. ניסיונות אלה כללו וכוללים, בעיקר, ניתוב נכון יותר של תיקים, מיונם, הקצאת רשמים ושופטים שעיקר תפקידם לנסות ולפשר בין הצדדים המתדיינים, כשלתפקידים אלה נבחרים שופטים שהצלחתם בפשרות גדולה.

לא נערכה בדיקה סטטיסטית של ההצלחות בניסיונות אלה ביחס לכוח האדם המושקע בהם, אולם נראה לי כי אם ייבדק העניין, יימצא כי לצד ההצלחות בסיומם של תיקים מושקע כוח עבודה שיפוטי רב, מאמץ וכוח עבודה מנהלי. משום כך אני סבורה כי הפתרון המציע סיום תיקים כמעט ללא השקעה מצד מערכת בתי המשפט הוא הגישור מחוץ לכתלי בית המשפט, היינו מגשרים חיצוניים וכן בוררות.

הליך הגישור כמעט שאיננו דורש משאבים וכוח עבודה ממערכת בתי-המשפט. אם נצליח להחדיר את הגישור לקהלי היעד הנכונים יקטן מספר התיקים במערכת באופן שישחרר את השופטים לשמוע תיקים ואף להגיע לפשרות באוירה שקטה ורגועה יותר, לרווחתם ושביעות רצונם של המתדיינים וגם השופטים.


החקיקה


בשנת תשנ"ב - 1992 נתקבל בכנסת תיקון מס' 15 לחוק בתי המשפט ונקבעו בו דרכים ליישוב סכסוכים שלא בדרך התדיינות בבית-המשפט. סעיף 79א עניינו פסק דין על דרך הפשרה, סעיף 79ב דן בבוררות וסעיף 79ג עוסק בפישור.

הפישור – Mediation בלע"ז, שלפי המינוח הרווח בקרב בעלי המקצוע ובציבור מקובל לתרגמו "גישור" – נחקק, כאמור, במסגרת חוק זה כדי להחדיר לבתי המשפט את השימוש בחלופות להליך השפוטי ליישוב סכסוכים -ADR)כפי שמקובל לציינן בלע"ז). המינוח "פישור" גורם לכך שרבים אינם מבחינים בינו לבין הפשרה, הגם שהם נחקקו בשני סעיפים שונים, 79א ו- 79ג לחוק בתי המשפט. למען הבהירות ולמרות שהמונח "פישור" הוא שנקבע בס' 79ג לחוק, ננקוט במאמר זה במונח "גישור", במטרה להדגיש שמדובר בהליך חדשני, שונה לחלוטין מהליך הפשרה. מן הראוי גם לשנות את המונח בחקיקה, כאשר במקום המונח "פישור" יופיע המונח "גישור".

עם תיקון החוק וזמן מה לאחר מכן היה נושא הגישור "אות מתה" בספר החוקים. הסעיף בו החלו השופטים לעשות שימוש, בהצלחה מרובה, היה דווקא סעיף 79א, שעניינו פסק-דין על דרך של פשרה. שנה לאחר תיקון החוק, הותקנו תקנות בתי-המשפט (פישור), תשנ"ג-1993, המפרטות מהו פישור, מהו מפשר, איך ממנים מפשר, חובות המפשר ושאר הכללים והתנאים החלים על העברת עניין לפישור. התקנות כוללות גם תוספת המכילה "הסכם מצוי בין בעלי דין ומפשר", החל על הצדדים אם לא החליטו אחרת.

בשנת 1995 נעשה הניסיון הראשון בבתי המשפט להעברת תיקים לגישור. הניסיון נעשה בבית-משפט השלום בתל-אביב. ניסיון זה התייחס אך ורק לגישור חיצוני, באמצעות מגשרים חיצוניים, ולא נכלל בו גישור בתוך כתלי בית המשפט. אחת המסקנות מאותו ניסיון היתה שלא היו בנמצא מספיק מגשרים טובים, ואכן בשנת 1996, הותקנו תקנות בתי המשפט (מינוי מפשר), התשנ"ו-1996. תקנות אלה קובעות, כי רק מי ששמו נכלל ברשימת המגשרים שתועמד לרשות בתי-המשפט יוכל להתמנות כמגשר על ידי בתי המשפט. המשמעות היא, כי לאחר שתוצגנה רשימות מגשרים לא יהיו השופטים רשאים למנות מגשר ששמו אינו מופיע ברשימה. רשימת המגשרים תערך על ידי מנהל בתי המשפט, והיא תחולק בהתאם להתמחויות השונות. המנהל יחליט מי ייכלל ברשימה, לאחר שיקבל המלצה מן הוועדה המייעצת לגבי המבקש.

ומי כשיר להיות מגשר באותה רשימה?

תקנה 3 לתקנות אלה קובעת, כי מנהל בתי המשפט ימנה ועדה מייעצת לעניין הפישור בבתי-המשפט, שתייעץ לו בקביעת אמות המידה לעניין הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממפשר.


דו"ח הוועדה המייעצת


על פי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (מינוי מפשר), התשנ"ו-1996, מינה מנהל בתי-המשפט, ביום 3.11.1996, ועדה מייעצת שתקבע את הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממפשר. לאחר דיונים שנמשכו למעלה משנה, הגישה הוועדה המייעצת בחודש מאי 1998 את הדו"ח לנשיא בית המשפט העליון ולמנהל בתי המשפט. המסקנות אליהן הגיעה הוועדה הן כי יש צורך בתנאי סף כדי שאדם יוכל להיות מגשר מטעם בית המשפט. בעקבות הגשת הדו"ח פורסמו ביום 20.1.1999 תקנות בתי המשפט (מינוי מפשר) (תיקון), התשנ"ט–1999, המאמצות במלואן את מסקנות הוועדה המייעצת שהובאו בדו"ח, לעניין הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממגשר. מסקנות הועדה שאומצו בתקנות הן כדלקמן:


א. הכשרה בגישור


בנושא זה בלטה המחלוקת בין עורכי הדין לשאר המומחים והעדים בוועדה. עורכי הדין ונציגי לשכת עורכי הדין סברו כי אין צורך בהכשרה בגישור, כי כישוריו של כל פרקליט מספיקים לגישור ואם תידרש הכשרה מיוחדת לגישור דווקא עורכי הדין הטובים יימנעו מעיסוק בגישור. דעה זו של עורכי הדין אינה מיוחדת לישראל, והיא הושמעה בכל מקום בעולם שבו החל הגישור. יחד עם זאת החליטה הוועדה, כפי שנקבע במדינות אחרות, כי מי שמבקש להופיע ברשימת המגשרים של בתי המשפט חייב לעבור קורס גישור. מדובר בקורס של לפחות 40 שעות (תקנה 3א(א)(1)). בתחום המעמד האישי קיימות דרישות נוספות מעצם הצורך לדון בנושאים רגישים כמו תגובות רגשיות של ילדים ומבוגרים לגירושין, אלימות במשפחה, צרכים של ילדים, הורות וכדומה. משום כך המליצה הוועדה כי מגשר בתחום המעמד האישי יעבור קורס של 40 שעות בקורס רגיל וכן 20 שעות בקורס גישור לענייני משפחה או 60 שעות בקורס לענייני משפחה (תקנה 3א(א)(1) ו3-א(א)(3)(ב)).


נושא זה של הכשרה הוא אולי הנושא החשוב ביותר עבור השופטים מבין שאר הדרישות לכישורי מגשרים הנזכרות בתקנות. לא אחת נשמעת דעה של שופטים ועורכי דין כי ניסיונם הכשיר אותם להליכי גישור, כשם שהם עוסקים ועסקו בפשרות, ואין להם צורך בהכשרה מיוחדת. כנגד דעה זו ראוי לציין את העמדה האחרת, הסוברת כי אנחנו המשפטנים הורגלנו לראות תמיד צד מנצח ומנוצח, תובע ונתבע, אשם וזכאי, צודק ולא צודק. חשיבה זו היא כמעט אינטואיטיבית אצל המשפטנים, במיוחד אצל שופטים ואצל עורכי דין המופיעים בבית המשפט. ההתייחסות בגישור היא שונה לחלוטין. בגישור מנסה המגשר לאתר את האינטרסים של כל צד, מבלי לשפוט מי צודק ומי איננו צודק, ומנסה להגיע לפתרון שיקח בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים ויניח את דעתם.


חשוב להבין כי אחד התנאים להצלחת הגישור כאמצעי לפתרון סכסוכים הוא הצלחת המגשרים. ככל שהמגשרים יצליחו בתחילת הדרך לסיים יותר תיקים בהסכמים להנחת דעתם של הצדדים, כך יחדור הגישור ויעמיק. משום כך יש לנו עניין רב למנות מגשרים ראויים שיצליחו בגישור ורק אם נדע מהם כישוריו של מגשר טוב - נדע למנותו. משום כך, יש להשתדל ולבחור מגשרים שכישוריהם טובים לגישור, שעברו קורסים ושיש להם ניסיון בגישור. לכן, חשוב לנו, השופטים, לדעת מהם כישורי מגשר, כדי שנדע למנות את המגשר הטוב והמתאים.


ב. השכלה


הוועדה המייעצת הגיעה למסקנה כי יש חשיבות להשכלתו ולרמתו האישית של מגשר, בנוסף לכישוריו המקצועיים. משום כך סברה הוועדה כי השכלה אקדמית במוסד שהוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, להכשרתו של אדם כמגשר. הובעו דעות לפיהן מגשר צריך שיהיה בעל השכלה משפטית, טענה שהועלתה בארצות שונות על ידי ארגוני עורכי הדין. הוועדה הגיעה למסקנה, כמו שאר הגופים הבלתי תלויים שעסקו בנושא זה, כי אין להגביל את העיסוק במקצוע הגישור לעורכי דין בלבד, אין הכרח בלימוד מקצועות מסוימים דווקא, וכל בעל השכלה אקדמית שיעמוד בשאר תנאי הסף יוכל להיות מגשר (תקנה 3א(א)(2)).

למרות האמור לעיל, בענייני המעמד האישי יוכל להתמנות כמגשר רק מי שהוא בעל תואר מוסמך בתחום המקצועות הטיפוליים (פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה חינוכית, עבודה סוציאלית, יעוץ חינוכי, טיפול משפחתי) וכן מדעי ההתנהגות, חינוך ומשפטים. בענייני המעמד האישי מדובר בנושאים רגישים ועדינים בתחום המשפחה ולפיכך יש צורך במיומנות, הנקנית, בין היתר, תוך לימוד מקצועות אלה (תקנה 3א(א)(3)).


ג. גיל מינימלי וניסיון מקצועי


נושא הגיל המינימלי כתנאי לכשירות מופיע בחוקים שונים (חוק רואי חשבון, תשט"ו- 1995 - 23, חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1991 – 23, חוק שמאי מקרקעין, תשכ"ב- 1962 - 23). לאחר דיונים, החליטה הוועדה המייעצת להסתפק בדרישה של ניסיון מקצועי, אשר יהא בו השלכה על גילו של המגשר. הוועדה סברה כי כישורי מגשר צריך שיכללו, בין השאר, ניסיון חיים, בגרות וניסיון מקצועי של 5 שנים לפחות, בתחום אותו למד המגשר (תקנה 3א(א)(2)). הניסיון המקצועי יכול לשמש אמת מידה מהותית, בהבדל מבדיקה פורמלית של גיל, וממילא ניתן לצפות כי הניסיון המקצועי יתרום גם לבגרות ולניסיון חיים. גם כאן שונות הדרישות בענייני המעמד האישי: בתחום זה יוכל להתמנות כמגשר רק מי שרכש ניסיון מקצועי במשך תקופה של 5 שנים לפחות בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית, בייעוץ חינוכי או בתחום אחר שאישרה הוועדה המייעצת (תקנה 3א(א)(3)).


ד. העדר הרשעות בעבירות פליליות שיש עמן קלון

תנאי זה הוא ברור ואין צורך להוסיף עליו (תקנה 4).


ה. תקופת מעבר


הוועדה סברה כי בנוסף לתנאים הנזכרים יש צורך גם בהתנסות בגישור, בליווי מגשר מוסמך בנוסף לתנאים שנזכרו. יחד עם זה, מאחר והליך הגישור הוא בראשיתו, ואין בשלב זה מגשרים רבים העונים על דרישת הניסיון - בתקופת מעבר של שנתיים לא יהווה הניסיון דרישת סף. עוד המליצה הוועדה, כי בתקופת המעבר היא תוכל לדון במקרים חריגים כשהמועמד איננו עונה על אחת מדרישות הסף.


המצב בשטח


מודעות למצב בשטח והבנת הדעות והעמדות של הגופים השונים, חשובה לצורך הפעלה נכונה של הגישור. התופעות העיקריות שהתגלו בראשית דרכו של הגישור, הן אלה:


א. התנגדויות ומחאות נגד הגישור

משהחל הגישור את צעדיו הראשונים בבתי המשפט, גילו עורכי הדין ולשכת עורכי הדין התנגדות לגישור. הם חששו כי הגישור יגזול את פרנסתם וינגוס במקצוע עריכת הדין. היה צורך בשיחות רבות ומאמצי שכנוע במשך תקופה ארוכה, עד שעורכי הדין הסירו את התנגדותם העקרונית לגישור והגיעו למסקנה כי גם כמגשרים תימצא להם פרנסה והם גם יוכלו להופיע כבאי כוח הצדדים בפני המגשרים. בשלב שני התנגדו עורכי הדין לחובה לעבור קורס גישור. גם כאן, ולאחר תקופה ארוכה של שיחות עם לשכת עורכי הדין, הסירה לשכת עורכי הדין את התנגדותה לדרישה של הכשרה באמצעות קורס גישור ופתחה בעצמה קורסים משלה להכשרת מגשרים.


באופן כללי החלו עורכי הדין לתמוך בגישור, הם רצו להיות מגשרים וחיכו בקוצר רוח לתיקים שיגיעו אליהם לגישור. אולם כאשר הופיעו אותם עורכי דין באולמות בתי המשפט כבאי כוח הצדדים הם חזרו על הטענה המוכרת: "הגישור הוא מצויין אבל התיק הספציפי אינו מתאים לגישור". היינו, עורכי הדין הסכימו להיות מגשרים, אך סירבו ללכת לגישור כבאי כוח הצדדים. רק פעולות מאוחרות יותר, שנעשו תוך שיתוף פעולה והבנה בין נשיאי בתי המשפט ולשכת עורכי הדין, הביאו גישה אוהדת וחיובית, הממליצה על הליכי הגישור, כמו גם על שיטות נוספות ליישוב סכסוכים שלא באמצעות הכרעה שיפוטית בדרך הקלאסית. גם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים גילו התנגדות לפעולות מסוימות במסגרת הליכי הגישור. בבית המשפט לענייני משפחה קיימת, מכוח החוק, יחידת סיוע הכוללת עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.

בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוחלט לצרף עורך דין ליחידת הסיוע, לאחר שהגיעו למסקנה כי צוות מורחב זה יוכל לסייע ביתר יעילות לגשר בסכסוכים המובאים בפניו ושיטה זו הוכיחה את עצמה. כאן קמו העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים, שיחידת הסיוע היא "חלקת אלוהים הקטנה" שלהם, והתנגדו נמרצות לצרוף עורך דין ליחידת הסיוע. בסופו של דבר נשאר עורך דין בצוות והם מצליחים כמגשרים במספר לא מבוטל של תיקים.


ב. "בתי ספר" לגישור


מיד לאחר שדו"ח הוועדה המייעצת לעניין הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממגשר הוגש לנשיא בית המשפט העליון ולמנהל בתי המשפט, החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם "בתי-ספר" לגישור, כאשר לא ברור אם כל העומדים בראשם של "בתי ספר" אלה אכן כשירים לנהל קורסים כאלה. תקנות בתי המשפט (מינוי מפשר) (תיקון), התשנ"ט – 1999, קובעות כי הוועדה המייעצת תאשר את תוכניות הלימודים של הקורסים להכשרת מגשרים. הוועדה המייעצת אכן החלה בדיונים, מתוך מטרה להגיש דו"ח נוסף, בעניין אישור תוכניות הלימודים של קורסים אלה, לקראת כניסתן לתוקף של תקנות בתי המשפט (מינוי מפשר) (תיקון), תשנ"ט- 1999, ביום 20.6.1999.

כבר עכשיו פונים "בתי הספר" למגשרים לנשיאים ולסגני נשיאים בבקשות לשיתוף פעולה. יש לנקוט זהירות בהתקשרות עם "בית ספר" מסוים, או עם מרצים, לצורך מתן הרצאות או שיתוף פעולה אחר. חשוב לזכור, כי היום כמעט כל מי שסיים קורס גישור יכול לפתוח "בית ספר" לגישור והנושא בשלב זה פרוץ. משום כך, מומלץ לבדוק את כישוריו של "בית ספר" לגישור והמרצים בנושאי גישור, לפני שמתכוונים לשתף איתם פעולה.


ג. המכונים


כמו "בתי-הספר" ללימוד גישור הוקמו גם מכונים רבים, המרכזים בתוכם מגשרים ממקצועות שונים. חלק ממכונים אלו הוקמו על ידי אנשי מקצוע כשירים וראויים שלמדו ועוסקים בגישור, אולם אחרים הוקמו על ידי אנשי עסקים זריזים, שסברו כי בגישור יש הכנסה טובה והם מעסיקים עורכי דין, פסיכולוגים, מהנדסים ואחרים. גם תופעה זו דורשת התייחסות מעמיקה וזהירות. על העוסקים בנושא הגישור לבדוק את כישוריהם ואיכותם של המכונים.


קיימת תופעה, לפיה בתי משפט שהקימו מחלקות גישור, מתקשרים, כניסיון, עם מכון גישור מסוים ומעבירים אליו את התיקים. אני סבורה שגם אם מדובר בניסיון, יש להמנע מלהעדיף מכון אחד על פני משנהו, כאשר בפועל, כבר היום, נמצאים בשטח מספר מכונים ראויים וסבירים. העדפת מכון אחד על פני משנהו על ידי בית משפט, תגרום להפליה ואין זה רצוי להתחיל הליכי גישור במערכת בתי המשפט בטענות של הפליה שיועלו על ידי מכונים.


הניסיון המעשי בהפעלת הגישור


גישור לא נשאר בתחום התיאוריה בלבד. נעשו ונעשים בבתי המשפט השונים ניסיונות יצירתיים על ידי נשיאים, סגני נשיאים ושופטים. לא ניתן לסקור ברשימה זו את כל הפעילות בבתי המשפט השונים בארץ, ומצאתי לנכון להציג מספר ניסיונות בלבד.


א. המחלקה ליישוב סכסוכים (המל"ס) בבית משפט השלום בתל אביב


מחלקה זו הוקמה כדי לייעל ולהביא ליישוב סכסוכים וסיום תיקים בדרך שונה מהכרעה שיפוטית רגילה. המחלקה קיבלה כוח אדם שיפוטי ומנהלי שכלל שופטים, רשמים ועובדי מנהלה. המחשבה שעמדה מאחורי הקמת המל"ס היתה מעניינת, אך היא התמקדה, בעיקר, ביישוב סכסוכים וסיום תיקים בתוך מערכת בתי המשפט. המחלקה מיינה תיקים, ייעלה את שמיעתם והציבה שופטים ורשמים המוכשרים בפשרות מתוך מטרה לסיים מספר רב של תיקים בלא להזדקק להכרעה שיפוטית בדרך הקלאסית. יחד עם זה, מתוך אותם משאבים כמעט לא הוקדשו משאבים לגישור ה"אמיתי"- הוצאת תיקים אל מחוץ למערכת בתי-המשפט.


לא נערכה בדיקה סטטיסטית של כמות התיקים שהסתיימו ביחס למשאבים שהושקעו, אך נראה לי כי מדובר בהשקעה רבה של כוח אדם שיפוטי ומנהלי. לטעמי, הפתרונות הנכונים צריכים לכלול הוצאת תיקים במספרים גדולים אל מחוץ למערכת, ולא להשאירם בידי שופטים ורשמים בתוך המערכת. השארת התיקים בתוך המערכת, כפי שזה נעשה במל"ס, יש בה יעול, אך אין בה פתרון ממשי לעומסים הכבדים במערכת.

המל"ס במתכונתו זו בוטל והחל מיום 1.1.1999, לאחר תקופת התארגנות, החל בית משפט השלום בתל אביב בהפעלת המנ"ת (מחלקת ניהול תיקים). העקרון על פיו פועל המנ"ת הוא חלוקת התיקים על פי סוגים, כאשר המנ"ת אחראי גם על הוצאת תיקים לגישור ולבוררות. משום שמחלקה זו החלה לפעול רק לאחרונה, לא ניתן עדיין לקבוע ממצאים ולהסיק מסקנות על מידת הצלחתו של ניסיון זה.


ב. בית משפט השלום בירושלים

בבית משפט השלום בירושלים נערך ניסיון מוצלח בנושא הגישור. בבית משפט זה מוינו התיקים לנושאים שונים, כגון מקרקעין, נזיקין, ליקויי בניה, תביעות כספיות עד 30,000 ש"ח ותיקים מעל 30,000 ש"ח. בראש כל מחלקה עומד שופט, כאשר המחלקה העוסקת בתיקים שהסכום בהם מעל 30,000 ש"ח נקבעה כמחלקת הגישור. כל התיקים במחלקה זו (למעט סוגי תיקים שהוצאו מגישור) מועברים למסלול הגישור. חשוב להדגיש כי תיקי הגישור אינם מתערבבים עם שאר התיקים. לגישור יוחדה מחלקה נפרדת, מסודרת ומאורגנת, כאשר יש מזכירות מיוחדת למחלקה זו, הכוללת גם עורכת דין. המחלקה החלה עם מגשר אחד - השופט בדימוס יעקב בצלאל. הצלחתו האישית של השופט בצלאל תרמה באופן משמעותי להתרחבות של הליכי הגישור, ששמעם יצא למרחוק. המחלקה הוגדלה וצורפו לה שני מגשרים נוספים - השופטים בדימוס דליה קובל ועוזי סיון.

התפתחות נוספת ראויה לציון, שמתרחשת בירושלים, היא בנושא תביעות בגין ליקויי בניה. ביוזמתו של בית משפט השלום שם, הסכימה התאחדות הקבלנים והבונים בירושלים להכניס לחוזים שבין הקבלנים לבין רוכשי הדירות סעיף גישור, שעל פיו אם יתעוררו חילוקי דעות בין החברה המוכרת לרוכש הדירה - יועבר העניין לגישור, בטרם תהיה פניה לבית המשפט.

זו דרך נכונה ומתאימה מאוד להחדיר את הגישור לקהל היעד - המתדיינים הפוטנציאליים. באמצעות סעיפי גישור בחוזים נמנע הצורך לפנות לבתי המשפט, שכן אם מתעוררת מחלוקת חייבים הצדדים לפנות להליכי גישור לפני שהם מגישים תביעה לבית המשפט. ניתן לשער שתיקים רבים היו נגרעים ממערכת בתי המשפט אילו בכל הארץ היו נכללים סעיפי גישור בחוזי רכישת הדירות, וכל תיק שעניינו ליקויי בניה היה עובר תחילה להליכי גישור. אין ספק כי לא כל התיקים היו מסתיימים בגישור, אולם צפוי שחלק נכבד מן התיקים לא היה מגיע כלל לבתי המשפט.


ג. המחלקה לניהול תיקים (המנ"ת) בבית משפט השלום בפתח-תקוה


בבית משפט השלום בפתח-תקוה החל ניסיון חדש בחודש ספטמבר 1998, מדובר במנ"ת - מחלקה לניהול תיקים. המחלקה מבוססת על ניתוב תיקים, הצבת שופט מיוחד המנסה להגיע לפשרות (שופט ציר), מסלולים מיוחדים לסוגי תיקים שונים, כאשר המחלקה כוללת גם הליכי גישור. התוצאות עד היום מצביעות על הצלחה רבה של המנ"ת, אולם מאחר והניסוי הוא חדש, לא ניתן עדיין להסיק מסקנות בנושא הגישור וטרם ניתן לקבוע מה אחוזי ההצלחה מתוך כלל התיקים שהועברו לגישור. ראוי לציין, כי בבית משפט השלום בפתח-תקוה מועברים התיקים למגשרים חיצוניים, שהם בעיקר עורכי דין.


ד. בית משפט השלום בחיפה


גם בבית משפט השלום בחיפה נעשה ניסיון להעברת תיקים לגישור. שם מועברים תיקים הן מבית משפט השלום והן מבית המשפט לתביעות קטנות. התיקים בבית המשפט לתביעות קטנות מועברים לגישור אך ורק כדי לאפשר למגשרים חדשים "התמחות" ולא על מנת להוריד את הנטל מבית המשפט. גם הליך גישור זה מצליח. אין נתונים מספיקים כדי לקבוע את מידת ההצלחה הכוללת של הליכי הגישור בבית משפט השלום בחיפה. יחד עם זה, התקבלו נתונים על הליכי הגישור מאחד המכונים שאליהם הועברו התיקים. במכון זה הסתיימו בהצלחה כ- 58% מהתיקים שהועברו לגישור.


ה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים


יחידת הסיוע בבית משפט זה מצליחה לסיים כ-80 אחוז מכלל התיקים המועברים ליחידה במטרה לנסות למצוא הסדר מוסכם.

לאחרונה, בעקבות הרצאותיה של סגן הנשיא, השופטת חנה בן-עמי, במקומות רבים אליהם היא מוזמנת, מגיעות בקשות רבות לפי תקנה 258כ לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, שהיא תקנה המתייחסת אך ורק לבית משפט לענייני משפחה. תקנה כזו איננה קיימת בסדר הדין האזרחי הרגיל. התקנה קובעת כדלקמן:


"(א) בן זוג רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע".


היינו, מלכתחילה פונה צד בבקשה ליישוב סכסוך ואין הוא חפץ להתדיין על פי כתבי טענות. זוהי למעשה בקשה לגישור וזו גם דוגמה לכך שהרצאות, הסברה וחינוך מרחיבים את הרצון להתדיינות בדרך אחרת. מעניין לקרוא את טופס 26ב, על פיו מוגשת הבקשה, בו נאמר:


"הואיל ונתגלע סכסוך ביני לבין בן הזוג, וברצוני ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ובלא התדיינות משפטית, אני פונה לבית המשפט בבקשה ליישוב הסכסוך ולהפניה ליחידת הסיוע או ליעוץ או לפישור, לפי שיקול דעת בית המשפט".


טופס זה מגלם בתוכו את תמצית רעיון הגישור וכדאי היה לשקול הכללתה של תקנה כזו במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי בבתי המשפט הרגילים.


המלצות


א. ההמלצה הראשונה מופנית אל הנשיאים. על הנשיאים לקבל את העובדה, כי יש צורך להקצות זמן שיפוטי להליכי גישור, אשר לא בהכרח יביא לתוצאות מידיות של סיום תיקים. במצב בו נמצאת היום מערכת בתי המשפט, כאשר מבקשים לראות תוצאות מידיות של חיסול תיקים, יש צורך להשקיע גם מאמצים לטווח ארוך - יש צורך להשקיע בחינוך המתדיינים ועורכי הדין בדבר חשיבותו של הגישור ויעילותו. משום כך, ורק אם יקציבו הנשיאים זמן שיפוטי לגישור מבלי לדרוש תוצאות מידיות וסטטיסטיקה של סיום תיקים - ניתן יהיה להשקיע משאבים בהליכי גישור, אשר לא בהכרח יניבו פירות מידיים, אולם אין ספק כי לאחר מספר שנים נקצור את הפירות.


ב. לא כל תיק מתאים לגישור, ויש צורך לנפות את התיקים שאינם ראויים לגישור. המיון יכול להערך באמצעות שופט, אך הדרך היעילה יותר היא באמצעות עורך-דין חיצוני, שיהא המזכיר המשפטי של המחלקה ובכך יחסך זמן עבודה שיפוטי.


ג. התיקים שימויינו יהיו תיקים חדשים, מייד לאחר הגשת כתב ההגנה. כך יוכלו להתנהל הליכי הגישור עוד לפני עריכת ישיבת קדם משפט ראשונה והצדדים לא יפסידו את מועד הישיבה, אם הליכי הגישור לא יצליחו.


ד. בתיקים שייבחרו תישלח החלטה לצדדים, בה יודע להם כי התיק נבחר לגישור. אם הצדדים או מי מהם מתנגדים לגישור, עליהם להודיע על כך תוך שלושים יום. בנוסף על כך ישלח לצדדים דף מידע, הכולל באופן תמציתי הסבר על הגישור ומטרותיו.


ה. צדדים המתנגדים לגישור יוזמנו לישיבת קדם פישור בפני נשיא או סגן נשיא (כדי ליתן יתר תוקף למעמד) ובה יהא עליהם לנמק מדוע אינם מסכימים לפישור. אם לא ניתן לקיים זאת על ידי נשיא או סגן נשיא תערך ישיבת קדם פישור על ידי שופט מיוחד שיתמנה לכך.


ו. מקום שהסכימו הצדדים להעברת התיק למגשר, תיקבע תזכורת לאחר שלושה חודשים. להחלטה המעבירה את העניין למגשר יצורף דף הנחיה למגשר וטופס דיווח, שבאמצעותו יוכל המגשר לדווח על מצב הגישור והתקדמותו. דף הנחיה למגשר הוא חשוב, משום שהגישור הוא בתחילת דרכו ולא כל המגשרים יודעים כהלכה את חובותיהם. התקבלו כבר תלונות בהנהלת בתי המשפט על מגשרים שהחזירו את התיק לבית המשפט וציינו את הסיבה לאי הצלחת הגישור, או ציינו מי מהצדדים התנגד להסכם. התייחסות זו נעשתה בתום לב ומחוסר ידע על מגבלותיו וחובותיו של מגשר. משום כך חיוני הדבר, כי ישלח דף מידע למגשר, המפרט את סעיפי החוק בקצרה, את עקרונות הגישור וחובות המגשר.


ז. מקום שהצדדים התנגדו לגישור יוחזר התיק למסלולו הרגיל והם יתייצבו לישיבת קדם משפט, כפי שנקבע.


ח. תוקם מחלקה נפרדת לגישור, שתכלול מזכיר/ה, מתמחה וכן עורך דין, שיהא המזכיר המשפטי.


סיכום


אם נבין את הליכי הגישור, אם נכיר את הכוחות בשטח, אם נפעיל את המודלים שפורטו לעיל, או מודלים מוצלחים מאלה, על פי מידת המקוריות והתחכום של העוסקים בנושא - נוכל להיות כמו שאר מדינות העולם, בהן מסתיימים מעל 90% מכלל התיקים ללא דיון. אני מאמינה כי בעזרת הגישור, ובשילוב של השיטות האחרות ליישוב סכסוכים, נוכל להקל על העומס הבלתי נסבל המוטל על כתפי השופטים במערכת המשפט במדינת ישראל.

פוסטים אחרונים

הצג הכול