top of page

דרוש שינוי מהו"תי בגישת בית הדין לעבודה ליישוב סכסוכים

דווקא מערכת בתי הדין לעבודה, שהייתה מהראשונות להכרה בחשיבות הפניית סכסוכים לגישור חיצוני מקצועי ולקביעת אמות מידה בנושא, נסוגה מהסדרתו. הגיעה העת למהו"ת ולהגברת הגישור החיצוני בתיקי עבודה


בשנת 2008 נכנס לתוקפו התיקון לתקנה 99 בתקנות סדרי הדין, התשמ"ד-1984 (תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה), התשס"ח-2007, שולבו כתקנות 99א-99יא בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תיקון זה, שהוחל בשעתו על בתי משפט השלום במחוזות תל אביב, ירושלים ומרכז, פתח עידן חדש ביישום הליך הגישור בישראל, שכן עד לאותה עת פניית בעלי הדין לגישור התקיימה באופן אלקטיבי לחלוטין, ואילו לאחר כניסתו של התיקון לתוקף נוסף לפניה לגישור רכיב מנדטורי.


מאותה עת חלה על בעלי הדין חובת התייצבות בפני מגשר המהו"ת, שאליו הופנה עניינם, על מנת לבחון את התאמתו להליך גישור, ולגבש הסכמה לקיומו. הסדר חדש זה הוחל בהמלצת ועדה בראשות השופטת (בתוארה דאז) מיכל רובינשטיין, אשר מונתה על ידי מנהל בתי המשפט במטרה לבחון את הדרכים להגברת השימוש בהליכי גישור, ויצר איזון חדש בין הוולונטריות, שהנה בליבת הליך הגישור, ובין הרצון לחשוף יותר בעלי דין להליך וליתרונותיו, ולסייע להם להיכנס בשעריו.


מגמה זו הייתה המשכו של תהליך שהחל באוקטובר 1997, עת נפתחה בבית המשפט השלום בתל אביב המחלקה ליישוב סכסוכים (המל"ס), אותה הייתה לי הזכות לייסד ולנהל. הייתה זו המחלקה הראשונה שנפתחה במערכת בתי המשפט, שכל מהות עיסוקה בניהול תיקים (case managecase managementment) ובהפניה לחלופות יישוב סכסוכים (a.d.r), שהמרכזיות בהן היו גישור ובוררות. תפקידה היה לשמש כמעין "חדר מיון" לתיקים שנפתחו בבית המשפט השלום בתל אביב (מעל מחצית מכלל התיקים שנפתחו באותה עת בארץ), ולנתב אותם למסלול הרלוונטי, שכלל בחינת התאמת התיק להליך יישוב סכסוכים אלטרנטיבי, הוצאת החלטה מובנית המפנה למגשר/בורר המתמחה באותו סוג עניין, וכן מפרטת את אופן השלמת ההליכים המקדמיים עד לקדם המשפט שנקבע, מינוי מומחים רלוונטיים ועוד.


בקדם המשפט הגיעו בעלי הדין בפני "רשם מוקד" שתפקידו היה לסייע להם להגיע להסכמות שתסיימנה את המחלוקות בתיק או לפחות תייעלנה את המשך הדיון המשפטי, וככל שלא הסתיים בפשרה - נקבע התיק בפני מותב הוכחות המתמחה באותו סוג עניין. בתיקים נבחרים התקיימו בפניי "גישורים פנימיים" לפני קדם המשפט, שלא היו כרוכים בעלות כספית לבעלי הדין, ובסיומם הושגה בדרך כלל הסכמה בין הצדדים והתיק נסגר. כך הובטח הטיפול המיטבי בתיק עד לסיומו בהסדר גישור, בפסק בורר (במקרים מעטים יותר) או בפשרה.


הייתה זו ראשיתו של מערך יישוב הסכסוכים שהוקם במערכת בתי המשפט באותן שנים, ובשיאו הגיע לפריסה של מחלקות ניתוב תיקים (מנ"ת) ברבים מבתי משפט השלום בארץ, אשר יישמו את הגישה החדשנית והפכו להיות צמתים מרכזיים בהפניית בעלי הדין להליכי גישור.


מנגנון יישוב סכסוכים שהוכיח את עצמו

בשנת 1999 החלה הגישה החדשה לתפוס אחיזה גם בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שבראשו עמד השופט הראשי (בתוארו דאז) יגאל פליטמן. בית הדין לעבודה מהווה סמכות ייחודית לתביעות בשלל נושאים. במסגרת הנושאים האזרחיים דן בית הדין בסכסוכי פרט בנוגע לקיומם של יחסי עובד-מעביד, זכויות אגב קיומם וסיומם, שוויון הזדמנויות בעבודה ועוד, בסכסוכים קיבוציים שבהם מעורבים ארגוני עובדים וארגוני מעבידים, וכן בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי, קרנות פנסיה וחברות ביטוח בעניין פוליסות ביטוח מנהלים. בנוסף דן בית הדין בתביעות מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, חוק בריאות ממלכתי ועוד. הדיון המשפטי בבית הדין לעבודה שונה מבתי משפט אחרים, הן בהיבט המותב השיפוטי שלא אחת כולל גם נציגי ציבור (מטעם העובדים ומטעם המעבידים) היושבים לצידו של השופט המקצועי, והן בהיבט התאמת סדרי הדין ודיני הראיות לבית הדין.


נראה שמערכת בתי הדין לעבודה מעדיפה להותיר את השימוש בגישור בדל"ת אמותיה - בידי שופטים, רשמים ונציגי ציבור. האם אכן מאמינה המערכת שדי במנגנוני יישוב הסכסוכים הקיימים כדי לתת מענה מיטבי לסכסוכים המובאים לפתחה, או שמא היא פועלת תוך דבקות בשיקולי נוחות והעדפת הקיים?

משפט העבודה נחשב בידי רבים בתחום כאחד המתאימים ביותר לגישור. בסכסוכי פרט מדובר לא פעם במערכות יחסים מתמשכות, שבהן הסלמת הסכסוך עלולה להביא לסיום ההתקשרות (ובמרבית המקרים כבר הסתיימה), ואילו בסכסוכים קיבוציים מדובר במערכת יחסים נמשכת שהצדדים אינם יכולים להינתק ממנה. הגישור בבית הדין לעבודה מוסדר בין היתר בתקנות בתי הדין לעבודה (פישור), תשנ"ג-1993 (המקבילות לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג - 1993). בתיקון מס' 30 לחוק בית המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 הוחלף המונח "פישור" ב"גישור", אך בתקנות בית הדין נותר המונח "פישור".


בבית הדין היה קיים מזה שנים מנגנון יישוב סכסוכים מובנה של הפניה להליך יישוב סכסוך/פישור בפני נציגי ציבור בתיקי דיון מהיר (עד לסך של 3 משכורות בשווי שכר ממוצע במשק) וגישור פנימי בפני רשם/נציגי ציבור בתביעות יחיד (בעבר תיקי עב). בבית הדין בתל אביב נועד הגישור הפנימי לתיקים בסכום תביעה של עד 50 אלף שקלים או שהתובע/ת מיוצג/ת על ידי עמותת קו לעובד או מועצת הפועלים של ההסתדרות. מנגנון זה הוכיח את עצמו לאורך השנים כיעיל בכל הקשור בסיום התיק המשפטי, ולכן אומץ על ידי בתי הדין לעבודה. תיקי עב בסכום תביעה של מעל 50 אלף שקלים הופנו למגשרים חיצוניים. כך גם תיקי סכסוכים קיבוציים שנפתחו כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. מאידך, בתיקי ביטוח לאומי אימץ בית הדין גישה שונה ליישוב סכסוכים, וזאת באמצעות הערכה מוקדמת (E.N.E) בפני רשם/שופט בית הדין, שאינו המותב הדן בתיק.


בראשית הדרך ניתנה למגשרים החיצוניים בבית הדין לעבודה גישה לארכיב על מנת לבחון באילו מהתיקים עשוי הליך הגישור להתאים. שיקול הדעת ביחס להתאמת התיק לגישור עשוי היה לנבוע מאופי מערכת יחסים שהתקיימה בין הצדדים, האופן בו הסתיימה, מורכבות השאלות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת ועוד. בתיקים שנבחרו שלחנו לבאי כוח הצדדים החלטה מובנית של השופט הראשי פליטמן המפנה את הצדדים לגישור. בהמשך הוקמו מנ"תים בבתי הדין, אשר הם אלה שאיתרו את התיקים המתאימים וניתבו אותם למגשרים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור באוגוסט 2022.

_____________ עו"ד ירון בן-דוד הוא מגשר ובורר משנת 1997, ס' יו"ר (משותף) בפורום ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות של לשכת עו"ד, ממקימי מערך יישוב הסכסוכים במערכת בתי המשפט ומייסד המחלקה הראשונה בארץ ליישוב סכסוכים (מל"ס), ממייסדי ארגון המגשרים בישראל ויו"ר הוועד המייסד של הארגון.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page