גישור לפני הליכים בבית משפט

לפני שבועות אחדים ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בחיפה (ת"א 12159-04-19 פולק נ' ויינשטיין, כב' השופטת רויטל באום) בו דחתה השופטת תביעה שהוגשה על ידי אדם כנגד מי שהתובע כינה 'מגשר', עורך דין, אשר טיפל בעניין הליכי פרידה של התובע ממי שהייתה אשתו.

פסק הדין דוחה את התביעה ממספר נימוקים. אחד מהם, והמעניין בהקשר של רשימה זו, הוא שכלל לא התקיים גישור. בפתח הנמקת בית המשפט בענין זה (פסקה 6.1) נאמר כך:

״ראשית יאמר, כי חרף טענות הצדדים כי התובע ושרית ניהלו הליך "גישור" אצל הנתבע, לא הובאה כל ראיה לכך שאמנם נוהל הליך כזה.״

אירוע בלתי שגרתי הוא שבית המשפט יקבע כי ענין שעליו הסכימו שני הצדדים להדיינות, שהתנהל הליך גישור בין התובע ואשתו, על ידי הנתבע כמגשר, איננו נכון. רק לעתים רחוקות בית המשפט מוצא לנכון לסטות מהסכמה שבין הצדדים. וודאי שכך אם מדובר בענין עובדתי, אך נראה לי שכאן הצדדים המשפטיים והעובדתיים משמשים בעירבוביה. נימוק ראשון של בית המשפט הוא שהנתבע איננו "מגשר מוסמך", אלא רק עורך דין המצוי בדין הרלוונטי לנושא בו דן. נימוק שני הוא שהצדדים לא תיארו מה כלל הליך הגישור ולא הובאו די ראיות לבסס התנהלות הליך כזה. כך אומר בית המשפט:

״כך, ובראש ובראשונה – הנתבע כלל אינו מגשר מוסמך. הנתבע הוא עו"ד, העוסק בדיני משפחה ומכיר ככל הנראה את החקיקה והפסיקה הרלוונטית בתחום זה, אך לא מעבר לכך. שנית, אף אחד מהצדדים לא תיאר מה כלל הליך ה"גישור" אצל הנתבע, וכל שהובא כראיה הוא התכתבויות בין הצדדים ביחס להסכמות שונות אליהן הגיעו התובע ושרית, אותן ניסח הנתבע כהסכם.

6.2 סע' 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי "גישור" הוא – "הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו"."

תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 (להלן – "תקנות הגישור") קובעת, כי – "גישור הוא הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו".

״בפועל, לא היה כל "הליך" במסגרתו "נועד" הנתבע עם התובע או שרית, לא הובאו כל ראיות לכך שנעשה "בירור הנושאים שבמחלוקת", "גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך" או "הצעת אפשרויות לפתרונו".

6.3 מכאן, שהצדדים כולם התנהגו באופן שהוגדר על ידם, באופן סובייקטיבי, כהליך גישור – אך בפועל, ובהתאם לאמור בחוק ובתקנות – איננו גישור. לכל היותר, ניתן לומר כי בין התובע לשרית נוהלו הליכי משא ומתן, ייתכן כי בסיוע מסוים של הנתבע אשר נדרש לנסח עבורם הסכם אשר יביא לידי ביטוי את ההסכמות אליהן הגיעו ביניהם.״

שאלות ותמיהות רבות עולות מההנמקה של בית המשפט: האם העובדה שהמגשר אינו 'מוסמך' רלוונטית לשאלה אם התקיים גישור?

אם ישנה קביעה שהיא מוסכמת על הצדדים, על כך שהתקיים הליך גישור, מדוע עליהם להביא ראיות לנכונות קביעה זו?

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השני של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור במרס 2021.

_______________

עורך דין ירון הורוויץ שימש כ-20 שנה כשותף במשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס אמיר, ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. במהלך שנות עבודתו התרכז בתחומי הליטיגציה המסחרית ודיני העבודה והשתלם במקביל גם בגישור, בין היתר בקורס של לשכת עורכי הדין.

כיום עורך דין הורוויץ פעיל כמגשר בתחומי הפעילות בהן עסק לעומק כעורך דין - מגשר בתיקים מסחריים ובתיקי עבודה.