פרג' חניפס, סגן ראש עיריית שפרעם וחבר ועדת הסולחה הארצית, זמין 24 שעות ביממה, כדי שאם יקראו לו לעשות סולחה – הוא יגיע מיד. בראיון מיוחד הוא מספק הצצה לעולמם של הסולחאים, שפועלים בהתנדבות במטרה למנוע נקמת דם שתמשיך את מעגל שפיכות הדמים בחברה הערבית. “הסולחה קודמת לכל דבר אחר"
הגיליון החמישי של כתב העת "עיין ערך: גישור" מתבונן במשבר בחברה הערבית בישראל מנקודות מבט שונות של אנשים המתארים את המשבר באופנים שונים. הראיון עם פרג’ חניפס מעניק הזדמנות נדירה לשמוע את סיפורם של הסולחאים אשר נקראים לפעולה באירועים הקיצוניים ביותר הנגזרים מהמצב בחברה הערבית: הם מתערבים לאחר שבוצע רצח.
בעזרתו של ד"ר דורון פלאי התאפשר לנו להתארח בוקר שלם בביתו של פרג' בשפרעם, להכיר את בני משפחתו, ליהנות מהכנסת האורחים הלבבית שלו וללמוד ממנו את הסבריו למשבר בחברה הערבית. שמענו ממנו על השינויים במבנה החברתי, על מעשי הרצח שמתחילים שרשרת של נקמות דם ועל פעולתם המיוחדת של אנשי ועדת הסולחה הארצית.
פרג’ חניפס הוא סגן ראש עיריית שפרעם, חבר ועדת הסולחה הארצית ובנו של השייח’ המנוח סאלח חניפס, שהיה ממנהיגיה הבולטים של החברה הדרוזית בישראל, כיהן כח”כ והיה מעמודי התווך של הברית בין הדרוזים בישראל לבין מוסדות המדינה וכוחות הביטחון.
את מלאכת הסולחה למד חניפס מאביו, שהקים את ועדת הסולחה, כאשר נלווה אליו במשך 20 שנה לכל ישיבות הוועדה. לשייח' סלאח לא היה רישיון נהיגה ופרג' היה מסיע אותו לכל מקום, יושב לצידו, מקשיב וסופג את אמנות הסולחה. החינוך שקיבל מאביו לא היה רק של טכניקות של סולחאים, אלא גם עיצב את זהותו כסולחאי שעושה מלאכתו כשליחות המקבלת עדיפות על פני כל שאר תחומי עיסוקו. וכך, פרג’ נענה לכל קריאה להתערב בסכסוך דמים, גם על חשבון עבודתו כסגן ראש העיר שפרעם וכראש המשפחה. את שליחותו כסולחאי הוא עושה בהתנדבות מלאה ומסביר שהוא מאמין שאת גמולו הוא יקבל מאלוהיו.
לדבריו, יש אנשים שמתחזים לסולחאים, אולם הציבור יודע להבחין בין סולחאי אמיתי לבין מזויף. מיהו הסולחאי האמיתי?
“אחד הדברים שסולחאי נדרש אליהם הוא זמינות תמידית ויכולת להיענות לקריאה בכל יום ובכל שעה". הוא ממחיש זאת כך: “אנשים מתקשרים אליך כי מישהו נרצח ומבקשים שתגיע להרגיע - שתתערב מיידית, שתעשה ‘הודנה', שזה הדבר הראשון שאני עושה. תאר לך שאני אגיד ‘אני לא יכול להגיע, כי יש יומולדת לאשתי’. אין כזה דבר. איש סולחות צריך להיות מסור בכל שעה ובכל שנייה. צריך לזכור שהנקמה היא חלק מהמנטליות, ולכן אין אפשרות אחרת מלבד להיות מסור לזה באופן מלא.
"היו מקרים שהעירו אותי בשלוש לפנות בוקר. אני לא מסוגל לסגור את הטלפון שלי. אני פוחד. הכי מפחיד אותי שתיגמר לי הסוללה בטלפון. תארו לכם שמישהו היה צריך אותי ולא עניתי כי לא הייתי זמין שעתיים, ויכולתי לעזור לו. בהן צדק. רק שלשום הוזמנו לסכסוך דם שבו נהרגו שלושה אנשים בכפר עג’מה בגדה המערבית, בין שכם לג'נין. ביקשו מאיתנו להתערב ולסיים את הסכסוך. רצינו לעשות כאן אירוע משפחתי, אבל הייתי צריך לנסוע לשכם. הסולחה קודמת לכל דבר אחר. עכשיו שאני כאן הטלפון שלי במטען, שלא יקרה לרגע מצב שלא אהיה זמין".
"בהתחלה משמיעים נגדנו קללות"
חניפס פורש בפנינו את השלבים השונים של הליך הסולחה. בדרך כלל, הוועדה הארצית, הכוללת נכבדים מהחברה הערבית ואינה מוגבלת רק לנכבדים מוסלמים, נקראת להתערב בעקבות רצח בין חמולות. התגובה המיידית לרצח היא דחף לנקמת דם, ולכן הוועדה נכנסת לפעולה ללא דיחוי. השלב הראשון של הסולחה הוא קבלת מעין ‘כתב מינוי' "תפוויד" משתי החמולות.
בדרך כלל, הג'הא - כך נקראת ועדת הסולחה - מגיעה קודם אל משפחת הרוצח ומקבלת ממנה את הבקשה לתווך בסכסוך ולמנוע המשך שפיכות דמים. לעיתים מתהפכות היוצרות, למשל כאשר החשוד ברצח טרם נתפס או טרם הודה ברצח, ואז מגיעים חברי הוועדה קודם למשפחת הקורבן.
המפגשים הראשונים עם משפחת הקורבן מתוחים וקשים. המשפחה מתאבלת וגם זועקת לנקמה, והזעם מופנה גם אל הנכבדים שבאים לרתום אותם לסולחה.
"בעבר, ועדת הסולחה הייתה מגיעה למשפחה, היה יושב במשפחה שייח' והוא היה פוסק. לפני חצי שנה עשינו סולחה בין משפחה שמונה 5,000 איש לבין משפחה שמונה בקושי 300 איש. במשפחה הראשונה דיברו 60 איש. במשפחה השנייה רק איש אחד דיבר ופסק. איפה נשמע דבר כזה שיהיו 60 דעות?"
"נניח שאתה מגיע למקום כלשהו, ורצחו לאבא את הבן שלו, אז תאר לעצמך מה קורה לאדם מזרחי, שהוא ערבי - הוא רותח”, מתאר חניפס. “ברוב המקרים, אנשים פוגעים בנו, בוועדת הסולחה, משמיעים נגדנו קללות ו’תלכו', ‘תסתלקו'. לפני חצי שנה עשינו סולחה בכפר קאבול. כשהתחלנו גירשו אותנו וחזרנו שוב ושוב עד שעשינו סולחה".
חניפס מסביר שאיש סולחה אמיתי מסוגל למחול על כבודו ולדעת לספוג את העלבונות שמוטחים בחברי הג’הא בתחילת ההליך. הוא רואה זאת כשחרור קיטור הכרחי לפני שהאנשים פנויים לדבר על שיקום היחסים בקהילה.
לאחר שנחתם כתב המינוי על ידי שתי המשפחות, מוכרזת ‘הודנה' - התחייבות להימנע ממעשי אלימות נוספים כל עוד הסולחה נמשכת.
הריאיון המלא פורסם בגיליון החמישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בדצמבר 2021.