ב-1 בספטמבר 2016 התפוצץ משגר הלוויינים "פאלקון X״ בקייפ קנוורל, פלורידה, ארה"ב. בעת הפיצוץ היה הלוויין "עמוס 6" על גבי המשגר, מוכן לשיגור שיועד להתבצע יומיים לאחר מכן. עם פיצוץ המשגר והלוויין שעליו, עלה הלוויין "עמוס 6" בלהבות. נזק של מאות מיליוני שקלים נגרם לבעליו בעקבות אובדן הלוויין.
בעקבות אובדן "עמוס 6" הגישה מפתחת הלוויין, התעשיה האווירית בישראל בע"מ ("להלן: "התובעת"), תביעה כספית בהיקף של כ-300 מיליון שקל נגד 3 נתבעים: קונסורציום מבטחי הלוויין (Pembroke Syndicate) (להלן: "פמברוק"), סוכנות הביטוח שביטחה אותה – סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ (להלן: "פלתורס"), ו- Marsh LTD (להלן: "מארש") המשמשת ברוקר ביטוח להתקשרויות מול מבטחי לוידס ובאמצעותה הקימה פלתורס את פוליסת הביטוח ללוויין עבור התעשייה האווירית. מארש מצדה הגישה הודעה לצד ג' נגד פמברוק ופלתורס שבמסגרתה דרשה מהם שיפוי מלא בגין כל סכום שייפסק, ככל שייפסק נגדה בהליכים אלה.
בהמלצת בית המשפט פנו הצדדים להליך גישור ובמסגרתו הגיעו התובעת, פמברוק ופלתורס להסכם פשרה. מארש השתתפה אמנם בהליך הגישור אך לא הייתה צד להסכם הפשרה. במסגרת הסכם הפשרה התחייבה התובעת להגביל את תביעתה נגד מארש לחלקה היחסי של זו בלבד. בהתאם לאמור הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן נגד מארש, על סכום מופחת משמעותית לעומת התביעה המקורית (כ-55 מיליון שקל לעומת התביעה המקורית שעמדה על כ-300 מליון שקל).
בעקבות הליכים אלה הובאו לפתחו של בית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) במסגרת ת.א. 63630-01-18 שתי סוגיות עקרוניות אשר נדונו בשתי החלטות נפרדות כדלקמן: את ההחלטה הראשונה נתן ב-5.7.2020 כבוד סגן הנשיא, השופט אחיקם סטולר, והיא עסקה בבקשות הנתבעים שהתפשרו במסגרת הליך הגישור – פמברוק ופלתורס – לסלק על הסף את ההודעה לצד ג' שהגישה מארש נגדן (להלן: "החלטת המחיקה").
את ההחלטה השנייה נתן ב-21.9.20 כבוד השופט רמי חיימוביץ והיא עסקה בבקשת התובעת להשיב לה את החלק היחסי של אגרת בית המשפט ששילמה בגין התביעה נגד פמברוק ופלתורס שעמן הגיעה להסכם פשרה במסגרת הליך הגישור (להלן: "החלטת האגרה").
שתי ההחלטות נותנות "רוח גבית" להליכי הגישור ויש בהן כדי לעודד צדדים לפנות להליך גישור ולראות בהצלחתו.
החלטת המחיקה
במסגרת החלטת המחיקה הורה בית המשפט למחוק על הסף את ההודעות לצד ג' מאחר שהוגשו על ידי מארש נגד צדדים שהתפשרו עם התובעת במסגרת הליכי הגישור וזאת בשים לב לכך שהתובעת הגבילה את תביעתה המתוקנת נגד מארש, שולחת ההודעה, לחלקה היחסי של 1מארש בלבד כפי שייקבע על ידי בית המשפט. בהחלטתו, צעד בית המשפט במסלול שהתווה בית המשפט העליון ברע"א 7848/18 מדינת ישראל (משרד התחבורה-רשות הספנות והנמלים) נ' פלונית (נבו 21.12.2018 להלן: "הלכת פלונית"), שם נדונה סוגיה דומה. בהלכת פלונית נדונה השאלה אם נתבע רשאי לשלוח הודעת צד ג' נגד נתבעים אחרים שהתפשרו עם התובעת (להבדיל ממקרה מארש בו נשלחו הודעות לצד ג' זמן רב לפני הליך הגישור והסכם הפשרה). בית המשפט העליון קבע בהלכת פלונית כי במקום שבו הנתבע שלא התפשר חשוף למעשה רק לתביעה בגין חלקו היחסי (כפי שייקבע על ידי בית המשפט), היינו שהתובעת התחייבה לנכות מהחבות את חלקם של הנתבעים האחרים (שהתפשרו), אזי לא תעמוד לנתבע שלא התפשר זכות השתתפות נגד הנתבעים האחרים שהתפשרו, שכן בהגדרה הוא אינו צפוי לשאת בחבות העולה על חלקו היחסי. לכן, לא יוכל נתבע שכזה לשלוח הודעה לצד ג' לנתבעים שהתפשרו עם התובע.
בית המשפט העליון קבע כי חשוב לאפשר לצדדים להגיע להסכם פשרה שישחרר נתבעים לא רק מהמשך התדיינות מול התובע אלא גם מהסיכון שייאלצו להמשיך להיות חלק מההתדיינות כצדדים שלישיים, זאת על מנת לעודד פשרות חלקיות. בהחלטת המחיקה בעניין שלפנינו, לא ראה בית המשפט המחוזי לאבחן את המקרה שלפניו מהלכת פלונית ולמרות השוני בין המקרים במועד משלוח הודעות לצדדים השלישיים הגיע למסקנה דומה לזו של בית המשפט העליון וקבע כי הלכת פלונית חלה על נסיבות המקרה וכי הסכם פשרה עם חלק מהנתבעים במתכונת האמורה (שבמסגרתה מוגבלת אחריות הנתבע שלא התפשר לחלקו היחסי בלבד כפי שייקבע על ידי בית המשפט) שולל למעשה את היריבות המשפטית בינם לבין הנתבעים שלא התפשרו ואת זכותם של האחרונים לשיפוי או השתתפות.
בית המשפט סיכם
"בהינתן שלפי הדין המהותי הסדר הפשרה החלקי שהושג בין התובעת לנתבעים האחרים מבטיח שלא תעמוד למארש, שלא התפשרה, זכות תביעה נגד הנתבעים האחרים, לא קיימת הצדקה להתיר למארש משלוח הודעות צד שלישי נגד המבטחים ופלתורס. לפי תקנה 216 לתקסד"א, הודעת צד שלישי נועדה לאפשר מימוש זכות לשיפוי או להשתתפות או לסעד אחר כלפי הצד השלישי, או לבירור סוגיה שנויה במחלוקת שמן הראוי כי תיפתר גם ביחסים שבין הנתבע לבין הצד השלישי. הסדר פשרה חלקי, כפי שנעשה בין התובעת למשיבות מוציא אותן ממסגרת ההתדיינות, ומבטיח כי לא תתקיים יריבות משפטית בינן לבין מארש״. לאור האמור הורה בית המשפט על סילוק על הסף של ההודעות לצד ג' ששלחה מארש לנתבעים האחרים, פמברוק ופלתורס.
בית המשפט צעד בפסיקתו בעקבות הלכת פלונית לעידוד סופיות הדיון והבהיר כי כשמדובר בנתבעים שהתפשרו מול התובע ובמסגרת הסכם הפשרה הוגבלה אחריותם של הנתבע/ים שנותרו לחלקם היחסי בלבד, אין מקום לניהול הליכים במסגרת הודעות לצד ג' גם אם אלה הוגשו קודם להסכם הפשרה ויש למחוק את ההודעות לצד ג' על הסף. החלטת המחיקה מיישמת את הלכת פלונית במקרה שבו כבר נשלחו הודעות לצד ג' והיא תורמת תרומה משמעותית לחיזוק המגמה לעידוד צדדים לפנות להליכי גישור ולהגיע להסכמי פשרה, גם אם לא כל הנתבעים שותפים להם. מעתה יידעו מתדיינים כי משעה שהגיעו להסכם פשרה, גם אם נותרו נתבעים אחרים בתמונה, הם יכולים ליהנות מעקרון סופיות הדיון גם אם נשלחה אליהם הודעה לצד ג', זאת ככל שגודרה במסגרת הסכם הפשרה אחריותם של הנתבעים שנותרו לחלקם היחסי בלבד כפי שיקבע בית המשפט, והנתבעים שנותרו לא יוכלו לגרור שוב את הנתבעים שהתפשרו להתדיינות בבית המשפט במסגרת ההודעות לצד ג'. יש בכך תמריץ לצדדים להגיע להסכמי פשרה במסגרת הליכי גישור, גם אם לא כל הנתבעים בתיק שותפים להסכמות אלה.
מגמה זו מקבלת חיזוק משמעותי גם בהחלטה השנייה, החלטת האגרה.
החלטת האגרה
לאחר שהגיעה התובעת במסגרת הליך הגישור להסכם פשרה עם שניים מהנתבעים, פמברוק ופלתורס, וההסכם אושר על ידי בית המשפט, התיר בית המשפט לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ומופחת (על סך כ-55 מיליון שקל) נגד הנתבעת השלישית, מארש, בגין הנזק המיוחס לאחריותה של מארש בלבד. לאחר תיקון התביעה וההפחתה המשמעותית של סכומה, ביקשה התובעת לקבל החזר אגרה חלקי.
הזכאות להחזר אגרה מוסדרת בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"). על פי הוראת תקנה 6(ב)(4) לתקנות האגרות, אם ההליך הסתיים לפני שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית ינוכה מהאגרה ששולמה סכום מסוים והיתרה תוחזר לתובע; תקנה 6(ד) מורה כי אם ההליך הסתיים בגישור יכול בית-המשפט להורות על השבת האגרה גם במקרה שתקנה 6(ב) לא חלה, כלומר גם אחרי שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית. בנוסף, תקנה 10(ד) לתקנות האגרות מאפשרת לבית המשפט להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על השבת חלק יחסי של האגרה במקרה של הקטנת סכום התביעה, אבל רק אם התיקון נעשה לפני סיומה של ישיבת קדם המשפט השנייה בתיק.
עם זאת בבואו לדון בתחולת תקנה 6 נקט בית המשפט בגישה שונה. בית המשפט בחן את תכלית התקנה וקבע כי המנגנון להשבת אגרה הקבוע בתקנה 6 נועד ליצור תמריץ לסיום הליכים מחוץ לכותלי בית המשפט תוך חיסכון במשאבי המערכת וזמן שיפוטי. לכן, הפרשנות הראויה לתקנה 6 היא זו המעודדת חיסכון בהוצאות והליכים משפטיים. בית המשפט ציין עוד כי במקרה שלפניו הביא הליך הגישור להסכם פשרה שבמסגרתו הסתיים ההליך המשפטי נגד שתיים משלוש הנתבעות בתיק, עילות התביעה נגד הנתבעות הללו סולקו, הדיון בתביעות נגדן התייתר, וסכום התביעה הופחת משמעותית ונחסך זמן שיפוטי רב. לאור זאת קבע בית המשפט כי ההליך נגד הנתבעות שהתפשרו הסתיים לצרכי פרשנות תקנה 6 וכי קבלת פרשנותה המצמצמת של המדינה (שלפיה תופעל התקנה רק אם ההליך הסתיים נגד כל הנתבעים) תשלול את התמריץ לסיום הליכים בגישור והיא מתעלמת מהמשאבים שנחסכו בעקבות הסכם הפשרה בגישור.
אעיר כי בית המשפט סייג את קביעתו והדגיש כי היא תלויה בנסיבות כל מקרה כאשר במקרה הנדון התביעה נגד כל אחת מהנתבעות היתה בעילה שונה, וכי אין לראות בכך כלל גורף שלפיו בכל מקרה שבו מסתיימת תביעה נגד חלק מהנתבעים בגישור יהיה מקום לפטור ולהחזר של חלק יחסי מהאגרה. עם זאת, ברור שהחלטת בית המשפט היא גורם משמעותי במכלול השיקולים לתמרוץ הצדדים לפנות להליכי גישור ולהגיע להסכמות במסגרתם, במיוחד בתיקים שבהם סכום האגרה גבוה.
לסיכום
לווין שעלה בלהבות ערב שיגורו לחלל אמנם לא מימש את ייעודו לספק צילומים ושירותי תקשורת, אך הביא לשתי החלטות שיפוטיות המסייעות לקדם הליכי גישור והגעה להסכמות בהליכים משפטיים מורכבים, מרובי נתבעים.
נתבעים במסגרת הליך גישור בתיק מרובה נתבעים ידעו מעתה שגם אם רק חלקם מגיעים להסכם פשרה עם התובע הם יוכלו ליהנות מסופיות ההליך ולהיות מוגנים מפני המשך ההליך מול הנתבעים האחרים, ככל שיסכים התובע להגביל את אחריותם של הנתבעים הנותרים (שאינם משתתפים בפשרה) לחלקם היחסי בלבד כפי שייקבע על ידי בית המשפט. במקרה כזה לא יוכלו הנתבעים שאינם חלק מהסכם הפשרה לשלוח הודעות צד ג' לנתבעים שהתפשרו או להמשיך בניהול הליכי הודעה לצד ג' שננקטו קודם לכן.
עמידה בתנאים שנקבעו בהלכת פלונית ובהחלטת המחיקה תאפשר לנתבעים שהתפשרו ודאות וסופיות הדיון מבחינתם, ויש בכך תמריץ ועידוד לנתבעים להגיע להסכמי פשרה במסגרת הליך גישור גם במקרים שבהם המחלוקות נגד נתבעים אחרים נמשכות בהליך המשפטי. נתבע "עקשן" או "סרבן פשרה" לא יוכל להמשיך ולגרור את כל הצדדים לניהול ההליך המשפטי, והנתבעים האחרים עשויים להיות חופשיים להתפשר בלעדיו ולסיים את ההליך מבחינתם.
מבחינת התובע, יידע תובע בהליך מרובה נתבעים כי סיום ההליך בגישור מול חלק מהנתבעים, לצד תיקון התביעה על ידי הקטנת סכום התביעה שנותרה נגד הנתבעים שלא התפשרו, עשוי לאפשר לו לקבל החזר יחסי של אגרת בית המשפט ששילם בגין רכיב התביעה שהסתיים בגישור ככל שיפעל בנסיבות דומות לאלה שנדונו בהחלטת המחיקה. אם כן, לצד הודאות והסופיות שמעניקות הלכת פלונית ופרשנותה בהחלטת המחיקה לנתבעים המגיעים להסכם פשרה במסגרת גישור מרובה נתבעים, מעניקה החלטת האגרה תמריץ כספי לתובע לפנות להליך גישור ולהגיע להסכמות, למצער מול חלק מהנתבעים, ביודעו שיוכל לקבל חלק יחסי מהאגרה בחזרה.
עו"ד אלי לוינזון-סלע, מגשר בסכסוכים אזרחיים ומסחריים ובתובענות ייצוגיות ונמנה עם רשימת המגשרים של בתי המשפט. בעל תואר שני בגישור ויישוב סכסוכים מאוניברסיטת תל אביב. עד לפרישתו מעריכת דין פעילה, עסק כעו"ד בתחומי המשפט האזרחי והמסחרי והליטיגציה המסחרית וכן כסמנכ"ל וכיועץ משפטי ראשי של קבוצת אלון, אלון-רבוע כחול ישראל בע"מ ותאגידים בשליטתן.