שיח מגשרים

"אנחנו כמגשרים חייבים לקחת את עצמנו ואת המקצוע שלנו יותר ברצינות"

עו"ד מיכל לנדאו, מר עמרי גפן, גב' שרון רנדליך ועו"ד יגאל בורוכובסקי


מדור זה נועד להפגיש בין שחקנים משפיעים בעולם הגישור, לקיום שיח שמטרתו לקבוע סדר יום לקידום מעמד הגישור בישראל. המפגש הראשון התקיים בין הארגונים המייצגים את ציבור המגשרים הגדול ביותר בארץ: בי"ס לגישור גומא-גבים, ארגון המגשרים ופורום יישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין. בראש כל אחד מהם עומדים אנשים מוכשרים וכריזמטיים, ולכולם אמון בכוחו של הגישור. בשיח אינטימי וכן הם סיפרו על ההתאהבות בגישור, על החזון ועל האינטרסים של הארגונים, העלו יוזמות מעניינות, הציבו יעדים, ואפילו קשרו בין ויפאסנה לגישור.


עו"ד יגאל בורוכובסקי, יו"ר פורום יישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין


החל את דרכו המקצועית כעו"ד ולימים שותף ליטיגציה במשרד פרופ' יובל לוי. בהמשך שימש כסמנכ"ל ויועץ משפטי ראשי בבנק דיסקונט למשכנתאות, משם עבר להיות שותף בסלומון ליפשיץ וזה כשלוש שנים הוא בעל משרד הנושא את שמו. המשרד מונה כ-15 עורכי דין, עוסק בליטיגציה, מקרקעין ובנקאות. בורוכובסקי עצמו עוסק בעיקר בגישורים ובוררויות. זה כשנה הוא משמש כיו"ר משותף של פורום יישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין. על העשייה וההירתמות של אנשים מוכשרים מאוד בצוותי הפורום בלשכה, שמצליחים להביא לשינויים, הוא מספר בעיניים נוצצות. עו"ד ומודט ויפאסנה בערך אותו מספר שנים. הוא צוחק ואומר שקורס ויפאסנה צריך להיות תנאי סף לקבלת רישיון עו"ד, ולא מצליח להבין איך אנחנו שורדים בלעדיה.


ההתאהבות בגישור

הסיפור שלי, לדעתי, רלבנטי להרבה ליטיגטורים. השותף-המנהל של המשרד הקודם שלי, עו"ד עופר לוי, השתתף בקורס גישור. הוא כל כך התלהב, שהוא מימן קורס לכל המשרד. כך הופיעה במשרדנו לפני כ-17 שנים, תמר ברק (מורה מבי"ס "גומא"), כשכרסה בין שיניה, והרביצה בנו שיעורים ראשונים לעולם הגישור ממש עד ללידה. אני, כמו הרבה ליטיגטורים, הגעתי לקורס בתחושת התנשאות לכל ה"ממבו ג'מבו" הגישורי הזה. היא נאלצה לשמוע ממני הרצאות מלומדות איך הדבר היחיד שחשוב זה ניתוח מקצועי של התיק והערכת הסיכון, ושכל השיקופים, התהליכים, ההעצמה והצמיחה – לא קשורים לסכסוכים משפטיים.


חרף גישתי השלילית, הקורס היה מרתק. ברק פתחה בפניי זווית הסתכלות נוספת על העולם; על משמעותם של סכסוכים; ההבדל בין עמדות ואינטרסים, איך שואלים, איך מקשיבים במקום לדבר (אני עדיין מתאמן על זה...). השיקוף, לדוגמה, היה בעיניי מין טקס מלאכותי, כמעט מוזר, מעין טקס דתי שמאמינים בו בכת הגישורים. לא הבנתי בשביל מה צריך לחזור על מה שאמרתי - הרי אני יודע מה אמרתי ואני מדבר ברור, אז כולם בטח הבינו. אבל אז ראיתי שכשאני משקף באופן לא מדויק חשוב לאנשים לדייק אותי, וכשמשקפים אותי באופן לא מדויק גם לי זה מפריע. ומצד שני, כשמשקפים אותי באופן אותנטי זה ממש עושה לי תחושות נעימות. הרי כולנו רוצים להיות מובנים – זה צורך כל כך בסיסי, וכשמישהו מספק לנו את הצורך הזה, יש בזה עוצמה גדולה.


יצאתי מהקורס עם חוויה טובה וכלים, ובלי שום כוונה להיות מגשר. המשכתי להיות ליטיגטור והחיים לקחו אותי למחוזות אחרים. ואז, שנים לאחר מכן, כשפרשתי מהבנק, מאוד רציתי לעשות משהו מועיל. שקלתי שיפוט, הגשת תובענות ייצוגיות כתובע, ואפילו ביררתי על לימודים לעבודה סוציאלית.


בסוף הפרנסה הכריעה, ומצאתי את עצמי שוב כשותף במשרד מסחרי גדול. עו"ד שחר ולנר, מי שהיה ממקימי תוכנית שכר מצווה של לשכת עורכי הדין, הרביץ בי תורה פעם. לדבריו, לעשות מעשים טובים בכלל, כמו להאכיל נזקקים או לתת עזרה בשיעורי בית, זה חשוב – אבל יותר חשוב לנצל את המונופול שיש לנו על שירות משפטי כדי לעשות מעשים טובים. מצויד בשיעור של שחר החלטתי אחר צהריים אחד להקדיש כדי להביא צדדים להסכמה – בשביל הנשמה. כך נכנסתי לעולם הגישור - והשאר היסטוריה. מעו"ד לעו"ד ומשופט לשופט לימים זה נהיה המקצוע שלי, לא רק התחביב. הגישור ממלא אותי. אני מתעורר לחיים בחדר הגישור. זו זכות גדולה להיות מגשר.


"היום יותר מתמיד יש הזדמנות לייצר שיתוף פעולה"

שרון רנדליך, קבוצת גומא-גבים


החלה את דרכה המקצועית כיועצת ארגונית ומטפלת. הצטרפה לגומא כשותפה בשנת 2005 והיא הבעלים זה 15 שנה. בראשית דרכה בגומא עסקה בפיתוח האימון, והקימה את בית הספר לאימון. במקביל נחשפה לתחום הגישור ופעלה לאורך השנים לקידומו. כמנהלת אקדמית פיתחה תוכניות וקורסים ייחודיים, והפכה את גומא לבית ספר ששמו הולך לפניו בתחום הגישור. במקביל הקימה סטארט-אפ מצליח.


החיבור לגישור

אני מלווה את הגישור הרבה מאוד שנים, מתבוננת עליו, על המגמות בו, שותפה להתרחבותו והשפעתו. בית הספר הכשיר מגשרים רבים ב-22 השנים האחרונות, הן בקורסי בסיס והן בקורסי גישור לתהליכי גירושין ופרקטיקום (הכשרה מעשית). לפני כ-5 שנים, יהודה אטיאס החל לעבוד בגומא כמנכ"ל, ומאז אני מנהלת בעיקר את הפן האקדמי. במהלך 5 השנים האחרונות, חיזרתי אחר עמרי גפן, שהיה הבעלים של גבים, המתחרה המשמעותי ביותר שלנו בתחום הגישור. חשבתי שיהיה נכון לחבור יחד מטעמים רבים. בין הגופים יש השלמה טבעית. גומא היה חזק מאוד בקורסים לקהל הרחב לאורך השנים. גבים היה חזק מאוד בפן הארגוני, עם הרבה מוצרים ייחודיים שהתפתחו מתחום הגישור. את המיזוג הוצאנו לפועל בסופו של דבר ב-1 במרץ השנה, וכעת אנחנו "קבוצת גומא-גבים".


קבוצת גומא-גבים היא גוף משמעותי בעולם הכשרות הגישור, ובכוונתנו להשפיע על דרך ביצוע ההכשרות הללו בארץ מתוך רצון להפוך אותן למקצועיות כמה שיותר. כמי שלקחה חלק בפיתוח תוכניות ההכשרה באימון בקבוצת גומא גבים, אני יכולה להעיד שהסטנדרט להיות מאמן גבוה בכל קנה מידה: הלימודים נמשכים שנתיים, ולאחריהם נדרשת תקופת סטאז' של 100 שעות אימון, אשר בסיומם יש לעבור 3 מבחנים: מבחן באתיקה, מעשי ובכתב. במשך השנים שיתפנו פעולה עם לשכת המאמנים בישראל על מנת לייצר הסמכה למאמנים והכרה בבתי ספר לאימון. כיום אנחנו עוסקים בעיקר בשימור ההישגים המשמעותיים שהושגו בתחום. לעניות דעתי, יש מקום לייצר את אותם סטנדרטים גם בתחום הגישור.


לתחושתי, יש היום מקום ונכונות לקבל שינוי בתחום הזה. לאורך השנים הגישור ידע לא מעט תמורות ואתגרים, וביניהם גם אי-הסכמות בין הגופים השונים הפועלים בו. לאורך השנים היה קיים – ועודנו – פער גדול בין התפיסה הגישורית המחזקת לבין הדרך המפצלת שבה הגופים השונים מתנהלים במרחב הזה. השעה הזו, החיבור לגבים, שהוא כוח מאוד חזק, התפיסות הדומות שלנו, וגם החיבור לארגון המגשרים וללשכת עורכי הדין – הם כולם הזדמנות פז להשפיע ברמה הארצית, לחבור יחד ולעשות את הדברים בצורה אחרת. בשביל זה אני כאן.


עו"ד מיכל לנדאו, יו"ר ארגון המגשרים


החלה את דרכה המקצועית כעורכת דין. ניצוץ ההתאהבות בגישור ניצת בקורס גישור שבחרה באופן אקראי בשנה השלישית ללימודיה באוניברסיטה העברית. מפאת גילה הצעיר הרגישה שמוקדם לה לעסוק בגישור, אבל היה לה ברור שתגיע השעה. בתום לימודיה התמחתה בבית המשפט העליון והשתלבה במשרד עורכי דין ידוע, אבל הרגישה שמשהו חסר. זמן קצר לאחר מכן עברה לנהל את התוכנית להתנסות מודרכת (פרקטיקום), שזה אך פותחה במרכז הארצי לגישור במשרד המשפטים. אחרי נישואיה עברה להתגורר בצפון, וכשנגנז הרעיון לפתוח סניף צפוני למרכז הארצי לגישור, הצטרפה למשטרת ישראל ושימשה בה כקצינה כ-4 שנים, בתחילה כתובעת פלילית ובהמשך כקצינת פיתוח הדרכה במרכז ללימודי משטרה. ב-2008 פתחה את המשרד שנושא את שמה.


החזרה לאהבה הראשונה

הכלים שרכשתי, הן בתחום המשפטים והן בתחום ההדרכה, היוו בסיס נהדר לפיתוח הגישור. הרי בסופו של דבר, כל התחומים האלה עוסקים בתקשורת ויש חפיפה בכלים שמשמשים אותם. מטרתי הייתה לעסוק בגישור באופן מלא, אבל ידעתי שזה ייקח זמן ועבדתי גם כעורכת-דין בתיקים מסחריים ואזרחיים. השלמתי את ההכשרה בגישור בתחום המשפחה ואף שכרתי הדרכה פרטית לפרקטיקום, ולאחר מכן נכנסתי לפרויקט המהו"ת. בצד זה למדתי ועסקתי בבוררות. מ-2012 עיקר עיסוקי בגישור, לעיתים גם בהדרכת מגשרים. מאותה שנה אני חברה בפורום ליישוב סכסוכים, שעם הצטרפותו של יגאל לניהולו הפך להיות הרבה יותר פעיל. יש התעוררות שהיא משמחת, יש ראש פתוח והרבה עשייה. לארגון המגשרים בישראל הצטרפתי ב-2015. במהלך השנים הייתי פעילה בעיקר בתחומי הפרופסיה והחקיקה, ב-2018 נבחרתי לוועד המנהל, וכיום אני עומדת בראשו. בתפיסה שלי, על אף העומס זה חשוב, משום שזאת שעת רצון: זו עת שיש הרבה מה לעשות בה, יש איך לעשות ויש עם מי לעשות. במובן הזה, מעבר לפן של ההיכרות האישית המשמחת, ההתכנסות הזאת מבורכת.


עמרי גפן, שותף-מייסד בקבוצת גומא-גבים


מייסד ומנכ"ל של קבוצת גבים לשעבר וכיום שותף בקבוצת גומא-גבים. מפתח תוכניות לימודים לגישור ובונה מודלים של משא ומתן שיתופי. מגשר ומתמחה בפן הארגוני, העסקי והבין-מגזרי. עוסק בתהליכים סמי-גישוריים ומעורבים, בין היתר, הרפורמה בחברת החשמל, מערכת הביטחון וגופים עסקיים, ונמצא בלב-ליבן של זירות מורכבות ומרתקות, אשר מפאת רגישותן לא ניתן לשתף בהן.


גם לגפן מערכת יחסים ארוכת שנים עם ויפאסנה, שהתחילה אי-אז לפני 28 שנים: "אז נדדנו בארץ, פעם בהרי יהודה, שנתיים בקיבוץ בארי, בחיפה, אחר כך בחצבה עד שהתמקמו בדגניה. אני יכול לומר שלוויפאסנה יש השפעה משמעותית על כל מה שפיתחתי בגישור ובתחומים האחרים". נוסף לוויפאסנה, הוא עוסק בפעילות ימית ומתאמן בקונג פו, ולדבריו הכול מתאסף ומשפיע בסופו של דבר.


על האהבה לגישור

לגישור נחשפתי במקרה, בשנת 92', ממישהו שהביא את זה מחו"ל. היו אז בארץ בערך 5 מגשרים: שני עו"ד, שני עובדים סוציאליים ואני. למדתי גישור בחו"ל, ולא התכוונתי לעסוק בזה, אבל ב-95', אחרי רצח רבין, היה לי ברור שאני צריך למנף את הגישור ככלי לייצר הקשבה והבנה בחברה הישראלית. ואז הקמתי את גבים ב-96'. באותה שנה הוקמו גבים ומוסד נאמן בטכניון שלאחר מכן נסגר.


זכיתי להיות שותף בוועדת גדות וגם ליצור עם משרד המשפטים ועם המרכז הארצי לגישור, בשיתוף פעולה עם יעל פוקס, את הפרקטיקום הראשון ביחד עם פרופ' דיוויד מץ מארה"ב. הנחיתי את שני הפיילוטים של הפרקטיקום בביהמ"ש בירושלים ובתל אביב. הייתה לי הזכות גם לחוות מקרוב את הגישה של עורכי דין שבאים להוכיח שגישור לא באמת עובד, כשהנחיתי את קורסי הגישור הראשונים בלשכת עורכי הדין בתל אביב. ההתנסות הזו לימדה אותי את ערכן של קבוצות הטרוגניות. במרוצת השנים גבים התפתחה והתרחבה גם לעולמות של מו"מ שיתופי, ובנינו מודל ייחודי לניהול שותפויות. בכל השנים האלה היינו שותפים מובילים לעשייה הגישורית בארץ, ובשנה האחרונה נוצר האיחוד עם גומא כפי ששרון תיארה.


אני שמח על המפגש, כי אני חושב שיש צורך ושהיום יותר מתמיד יש גם הזדמנות מאוד חשובה לייצר שיתוף פעולה, כדי להשפיע על מה שקורה בגישור בישראל.


"אני סבור שאצל שני הקהלים האלה, מנהיגות מדינית והגיל הרך, מצוי המפתח לחולל שינוי. שם לדעתי מצוי הפער הגדול ביותר בין הרצוי והמצוי, ובעיניי אלה הדברים הכי חשובים, זה החזון. אם נצליח לקדם את הדברים האלה בשנה הקרובה או בשנים הקרובות, זה באמת יהיה מדהים."

המאמר המלא פורסם בגיליון הראשון של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בדצמבר 2020.


113 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול