"מבחינה אנתרופולוגית, קהילה שאין לה צד שלישי שדואג לתווך ולחבר, תהיה מסוכסכת, עם רציחות ודם"

הרב ד"ר דניאל רוט, סמנכ"ל עמותת מוזאיקה, עוסק בתיווך ובגישור בין יהודים ומוסלמים ומאמין שאנשי הדת משני הצדדים יכולים להנמיך את להבות הסכסוך. בראיון עמו הוא מספר על ההשראה שקיבל מאהרן הכהן ומהחיד"א, מתאר את פועלם של 'רודפי השלום' בקהילות יהודיות הקדומות, ונזכר בשיעור לחיים שלמד ביום הראשון בישיבת ההסדר



"התחלתי ללמוד בישיבה חודש לפני החתימה על הסכמי אוסלו. ההפגנות והתסיסה חשפו קוטביות, פילוג ומחלוקות בעם. בבית המדרש שבו למדתי, עם הרב יהודה עמיטל זצ"ל והרב יעקב מידן, רב אחד הסביר לנו דעה אחת בעד ואז הרב האחר הסביר את הדעה שכנגד. אמרו לנו שלא משנה באיזה צד נבחר או נפגין – מוטלת עלינו החובה להבין לעומק את הצד השני. זה היה לנו טבעי. למעשה, יישמנו מסורת יהודית-רבנית של 2000 שנה"


הרב ד"ר דניאל רוט הוא לא רב שגרתי, לא מרצה שגרתי ולא מגשר שגרתי. הוא הסמנכ"ל של עמותת מוזאיקה, ובמסגרתה הוא מנהל את היוזמה הדתית לשלום, ששם לו למטרה לכונן 'שלום דתי' בין יהודים ומוסלמים בארץ הקודש דרך מנהיגי הדת של שני הצדדים; מרצה לדת ויישוב סכסוכים ובניית שלום במסגרת התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומו"מ באוניברסיטת בר-אילן; ועוסק בגישור בין-דתי ובין-קהילתי. לאחרונה הוא פרסם ספר בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד על 'מתווכי השלום' ביהדות: במקורות, בתאוריה ובפרקטיקה, בהשוואה למודלים ערביים-אסלאמיים ומודלים מערביים.


צירוף המילים הזה, "רודף שלום", מאפיין מאוד את הרב רוט. הוא מהאנשים המיוחדים שהם גם אנשי חזון וגם אנשי מעשה, שילוב יוצא דופן בין מחקר והגות לבין עשייה אינסופית וענפה בשטח. הוא אדם מרתק, בעל השקפת עולם ייחודית ומעוררת השראה.


הרב רוט, מה גרם לך להיכנס לעולם הגישור?

"הגישור הוא דרך חיים וזהות. הכניסה שלי לעולם הגישור היא דרך המקורות. עוד לפני שהכרתי את המילה 'גישור', הכרתי את המילה 'מחלוקת'. ניהול 'מחלוקת לשם שמיים'.


"הסיפור שלי מתחיל ביום הראשון שלי בישיבת הר עציון, בגוש עציון. נתנו לנו סוגיא תלמודית, שהיה עלינו להכין רק בתוך שמונה שעות (לעומת 40 שעות בדרך כלל!). כשחזרנו לשיעור עם הרב אחרי ההכנה בבית המדרש בחברותא, ציפינו לקבל הסבר על הסוגיא, שאותה כלל לא הבנו. במקום זאת, הרב שאל אותנו שאלה ששינתה לי את החיים, 'מי צודק?'. תמהנו: 'מה זאת אומרת מי צודק? הרי כמעט ולא הבנו כלום'. זו הייתה מחלוקת בין אביי ורבא, גדולי אמוראי בבל מהמאה הרביעית, מחלוקת על דבר-מה טכני מאוד לכאורה, ובכלל לא הייתה לנו דעה.


"ההכרעה מי צודק לא תבוא כי יש לנו יותר כוח או קולות. ההכרעה תגיע אחרי ויכוח, אחרי מחלוקות, נימוקים, רק אחרי שהבנתי את הצד השני, אחרי שכל אחד הבין היטב את הצד האחר, אחרי שהבעתי את הצד שלי. ואז תתקבל ההכרעה שתעמוד במבחן הזמן ותהיה יותר מקובלת גם על הצד שדעתו לא התקבלה"

"שוב הפצירו בנו להגיד מי צודק ואפילו לבחור בצד דרך הצבעה. לבסוף, אחד התלמידים הרים את ידו ואמר: 'אני חושב שאביי צודק' ונימק. הרב פנה אל התלמיד ושאל אותו: 'ונראה לך שרבא היה טמבל ולא חשב על זה?', ואז ביקש מהתלמיד לתת לו הסבר מדוע רבא צודק. כך, לא יכולנו להתקדם לשורה הבאה בתוך הגמרא, לפני שהוכחנו בכל פעם איך שתי הדעות סותרות ומדוע כל אחת מהן צודקת. אני זוכר את התחושה הזו כבחור ישיבה בן 18, שבפעם הראשונה מותחים לו את השריר הזה. כך, שעה אחר שעה ובמשך שנים רבות, למדתי גמרא עם ההסברים של הפרשנים השונים, נקיטת עמדות ופסיקה, ביחד עם חברותא שכל אחד מציע משהו. זה מותח ומותח את השריר הזה ומחזק אותו מאוד. שם למדתי איך שתי דעות על מחלוקות לפעמים מאוד לא חשובות ולפעמים מאוד מהותיות - שניהם צודקים.


"לכך מצטרף אירוע נוסף שהשאיר עליי רושם מאוד חזק", הוא מוסיף. "בתחילת לימודיי בישיבה, בשנת 1993, חודש אלול היה חודש לפני החתימה על הסכמי אוסלו. ההפגנות והתסיסה חשפו קוטביות, פילוג ומחלוקות בעם. מהצד השני, בתוך בית המדרש שבו למדתי, עם הרב יהודה עמיטל זצ"ל והרב יעקב מידן, לימדו אותי ליישם את אותה שיטת לימוד של התורה על המחלוקות בחברה הישראלית. רב אחד הסביר לנו דעה אחת בעד והרב האחר הסביר את הדעה שכנגד. אמרו לנו שלא משנה באיזה צד נבחר או נפגין – מוטלת עלינו החובה להבין לעומק את הצד השני. זה היה לנו טבעי, כי זה בדיוק אותו האופן שבו למדנו את אביי ורבא.

למעשה, יישמנו מסורת יהודית-רבנית של 2000 שנה שנקראת 'מחלוקת לשם שמים'.


"אנשים חושבים שגישור זו המצאה של שנות השמונים וזה לא נכון. זה דומה יותר למה שאנחנו מכירים היום בעולם של הסולחות. אם יש סכסוך בתוך קהילה שהיא מאוד מחוברת ומגובשת, אז זו לא 'בעיה שלהם', אלא זו 'בעיה של כולנו'. היו נכנסים אנשים שקשורים לצדדים השונים, והם היו עושים הסכם בפשרה ולא דרך כפייה"

"בין השנים 2000-1993, עת למדתי בישיבה, ועוד 'Getting to yes' נחשפתי לספרים כמו קודם לכן לספר של סטיבן קובי 'שבעה הרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד'. באותה העת נתקלתי לראשונה במושג win-win ומשהו מיד התחבר לי לעולם הגישור. אחרי לימודיי בישיבת הסדר ולימודי הרבנות, התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הייתי באמצע לימודי יוונית בקורס שהיה במסגרת החובות הלימודיות, וחיפשתי משהו שיחזיר אותי חזרה לתרבות של עולם ניהול המחלוקת".


הרב רוט למד קורס גישור בסיסי אצל מיכאל צור. "בסבב ההיכרות כל אחד שיתף מה הביא אותו לקורס. לרוב היו אלה מקומות עבודה ששלחו את המשתתפים. כשהגיע תורי אמרתי: 'באתי לחפש את החיבור בין עולם התורה לבין עולם הגישור'".


בהרצאות שלך דיברת לא פעם על החשיבות לפרש קונפליקטים כמו בין גיבורי המקרא בדרך של 'בין קודש לקודש', ולהבדיל מפרשנות של בין 'קודש לחול', שעניינה בחירה בין טוב לרע. התפישה הזו שלך מניחה ששני הצדדים צודקים, אבל בכל זאת, אתה אומר שיש לבחור צד ולהכריע.

"נכון. בסופו של דבר צריך לבחור צד ולנקוט עמדה, להצביע ולהכריע. אנחנו לא מגשרים ניטרליים במציאות היומיומית שלנו. אנחנו תמיד חלק ממשהו. המדרש שהתחברתי אליו הכי הרבה, שמוצא את האיזון בין הצורך להבין את שני הצדדים מצד אחד, ומהצד השני לבחור צד, זה סיפור שמופיע לראשונה בתלמוד הירושלמי, מסכת סנהדרין:

"כשמשה רבנו עלה להר סיני, הוא ביקש מריבונו של עולם לקבל 'תורה חתוכה'. תורה ברורה. לא מסובכת. הוא מבקש תורה שתנחה ותגיד מה לעשות, כן או לא, 'שחור על גבי לבן'. הקב"ה השיב לו, שאם ייתן לו תורה חתוכה, 'רגל לא תוכל לעמוד בה'. כלומר, התורה תהיה קשוחה מדי, אלא אם תדרוש אותה 'מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור'. כל פסוק והלכה צריכים להבין אותה עם 49 סיבות לכל צד במחלוקת מדוע הוא צודק, בו-זמנית. ואז, ורק אחרי שכל אחד ממקבלי ההחלטות מבין היטב את שני הצדדים למחלוקת – מצביעים ומקבלים הכרעה. 'אחרי רבים להטות', כך כתוב במדרש, אבל ההכרעה הדמוקרטית היא לא רק כוחנית. ההכרעה מי צודק לא תבוא כי יש לנו יותר כוח או קולות. ההכרעה תגיע אחרי ויכוח ענייני, אחרי מחלוקות, נימוקים, רק אחרי שהבנתי את הצד השני, אחרי שכל אחד הבין היטב את הצד האחר, אחרי שהבעתי את הצד שלי - ואז תתקבל ההכרעה שתעמוד במבחן הזמן ותהיה יותר מקובלת גם על הצד שדעתו לא התקבלה.


"אני מאוד מתחבר למדרש הזה, כי לכל אחד מאיתנו יש את המ"ט פנים שלו. זה הסיפור שלנו ואנחנו סומכים עליו כהצגת האמת והיכולת להבין שאין לי את כל ה-50. 50 בתיאולוגיה הרבנית זו האמת המוחלטת. 50 זה כמו יום מתן תורה או היובל. 49 זה הכי קרוב שאפשר להגיע, אבל תמיד צריך להשאיר את הסדק הקטן לצניעות, לסקרנות, לספק. אם דעתך לא מתקבלת, זה לא אומר שאין לך כלום והאחרים צודקים. ממש לא. אתה צודק, יש לך 49 סיבות שאתה צודק, אבל דע לך שגם לצד השני יש 49 סיבות וזה לא מעט. לכן, כפי שכתוב במקורות, מחלוקת לשם שמיים, עניינית, מחלוקת של קדושה, היא כשכל צד מנסה להבין את המ"ט שלו ושל הצד השני ואז מגיעים ביחד להכרעה. צריך להכריע. המטען הזה הביא אותי לעולם של גישור ולחיפוש הקשר בין העולמות האלו. זה היה מסע".


המסע הזה הוביל את הרב רוט לדוקטורט שעוסק במודלים יהודיים לרדיפת שלום ופיוס בהשוואה למודלים אסלאמיים-ערבים ומודלים מערביים, ולספר שהוציא בעקבותיו. "בתחילה רציתי לכתוב את הדוקטורט על פרשנות של קונפליקטים במקרא וההשלכות לכך לפרשנות של קונפליקטים במציאות ואיך זה מתחבר לעולם הגישור", הוא מספר. "כשהצעתי את זה לראש התוכנית שלנו בבר-אילן, הוא הראה לי את החדר של הרמנויטיקה ופרשנות, ואמר שזה לא התחום שלנו, אבל אני חשבתי שאלה היסודות של הגישור. צריך ללמוד פרשנות, כי בסופו של דבר עולם הגישור מבוסס על הבנת סיפורים מתנגשים בין אנשים".




הכתבה המלאה פורסמה בגיליון הרביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בספטמבר 2021.



19 צפיותתגובה 1