החברה הישראלית מקוטבת ברמות שקשה להפריז בהן. המתח בין שני המחנות החברתיים שיש במדינה, עלול להטביע את

כבר למעלה מ-25 שנה שהרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני "צהר", מנסה לגשר בין היהדות לישראליות ולתקן אפילו במעט את השבר החברתי העמוק שנוצר במדינה. "אני רוצה שבני אדם ירגישו מחוברים ויהודים", הוא אומר. בראיון מיוחד הוא מסביר מה דרוש כדי ליצור שיח חיובי, כואב את חוסר ההצלחה עם החרדים, מדבר על חשיבות הקהילה ומייחל שיהיה פה בית לורדים


הרב דוד סתיו, רב היישוב שוהם ויו"ר ארגון רבני "צהר", הוא אדם יוצא דופן בכל מובן ומגשר מטבעו. את ארגון "צהר" הוא הקים יחד עם רבנים נוספים מהציונות הדתית בשנת 1995, לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בכוונה ש"צהר" יהיה ארגון מגשר בין חילוניים לדתיים. הגשר הזה נבנה מאז, בין היתר, בעריכת חופות ובהדרכת זוגות לפני חתונה ללא עלות, ובהקמת מערך כשרות של הארגון שמתחרה בכשרות של הרבנות - זאת כדי להנגיש את שירותי הדת לחברה הישראלית כולה.


חזון הארגון הוא לפעול במטרה "לטפח את הזהות היהודית של מדינת ישראל, בהידברות ובחיפוש אחר מרכיבי זהות משותפים. ארגון רבני "צהר" מקדם הקמת הנהגה רבנית ציונית שפועלת מכוחה התורני והמוסרי ופותחת שערים לעולמות השונים של הציבור הישראלי".


בשנת 2013 התמודד הרב סתיו על תפקיד הרב האשכנזי הראשי לישראל, אולם הפסיד בהתמודדות לרב דוד לאו. דרכו ההלכתית של הרב סתיו נחשבת ליברלית בתחומים בוערים, החל מגיור, דרך גיוס בני ישיבות ועד היחס להומואים דתיים.


כבוד הרב, באיזו שאלה מתאים לפתוח לדעתך ריאיון חגיגי איתך בהקשר של גישור ויישוב סכסוכים?

"השאלה המרכזית שהחברה הישראלית ניצבת בפתחה אחרי השנה האחרונה, היא האם ניתן לקחת משהו מהמודלים, מהטכניקות ומהמיומנויות של תחום הגישור - בהם משתמשים ביישוב סכסוכים בין בני זוג, בין שותפים עסקיים ובכלל - ולהשתמש בהם כדי לרפא את השבר הגדול שיש בחברה הישראלית", הוא משיב ומחזיר אליי את הכדור.


"החברה בישראל זקוקה היום לשני סוגי מוסדות שהיא נטשה עם הקמת המדינה. מוסד אחד הוא הקהילה. במדינת ישראל אין כמעט קהילות. ליהודי שחי בערים גדולות אין חיי קהילה, דבר שמצביע על כך שהוא מחובר פחות לחסד. הוא לא חי חיי קהילה, דבר שהופך אותו לתלוש במידה רבה או למחובר לקהילות וירטואליות"

"החברה הישראלית מקוטבת ברמות שקשה להפריז בהן, ולאו דווקא על בסיס אידאולוגי מוקצן. אפשר לומר שיש שלושה רבדים של מתחים בחברה הישראלית: מתח דתי-חילוני, מתח ימין-שמאל ומתח ספרדי-אשכנזי. דווקא המתח בין ימין לשמאל, שדומה היה שהוא המתח הכי דומיננטי והכי משמעותי שאיים לקרוע את החברה לגזרים, כשאירועים כמו גוש קטיף, עמונה ורצח רבין איימו לחזור על עצמם, דווקא המתח הזה התפוגג במידה רבה. אנחנו רואים היום ממשלה שיש בה נציגים של שני המחנות האלה".


"אבל המתח בין שני המחנות החברתיים שיש במדינת ישראל, שייתכן שהוא סביב אדם אחד או שניים, ייתכן שהוא גם סביב פערים חברתיים ופערים עדתיים - המתח הזה הוא מתח שעלול להטביע את כולנו. אני שואל את עצמי: האם יש משהו בעולם הגישור שאפשר היה לקחת, להיעזר בו ובסיועו לרפא את השבר הגדול שבין המחנות הניצים שיש היום - חילוניים ודתיים, תומכי הממשלה הקודמת ותומכי הממשלה הנוכחית? האם יש משהו שצריך או אפשר לעשות באמצעות הגישור?".


"היות שאני לא המומחה לגישור, אני צריך לשאול אותך", הוא אומר. "אם אני מחזיר את השאלה אל עצמי, אני מרגיש שחסרות לחברה שלנו שתי תכונות שנחוצות לכל צמד שנמצא בסכסוך ורוצה לפתור בעיה, אבל לפני שנדבר עליהן עלינו תחילה לשאול את עצמנו שאלה גדולה: האם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה או האם אנו רוצים להישאר מסוכסכים?".


"התשובה לשאלה הזאת היא לא פשוטה. לכאורה, כל אחד יגיד שהוא רוצה לפתור את הבעיה, אבל זה לא תמיד נכון. יש אנשים שניזונים מהסכסוך - כשאחד משני הצדדים בסכסוך מרוויח ממנו ולפעמים אפילו שני הצדדים שרבים מרוויחים כי הם יכולים לשמר את מעמדם. אם הם יעשו שלום עם היריב, העולם כבר לא יתפצל בין האוהדים - בדיוק כשם שאין לנו עניין שהפועל ירושלים ובית"ר ירושלים יתאחדו. אם תתאחדנה שתי הקבוצות, על מה תהיה מחלוקת? המתח בין הקבוצות השונות הוא נשימת אפה של התחרות, של החברה, של הספורט". כך ניתן לומר גם בסכסוכים אחרים. המגשר מתאם בדרך כלל את גדר המחלוקת ומגדיר את תחומי ההסכמה כשהוא מנסה להרחיב אותם.


"האמת היא, שהמחלוקות שקיימות בין הצדדים השונים בחברה הישראלית הן לא כל כך גדולות, אבל אם נרחיב את תחומי ההסכמה - מה יגדיר אותנו? מה יישאר לנו? על מה נריב? אני בכלל לא בטוח שמישהו רוצה לפתור את הבעיה כי מישהו מתפרנס מזה שאנחנו רבים".


"ראשית, עלינו להחליט שאנו רוצים לפתור את הבעיה"

"להכיר בכך שיש בעיה, שהבעיה מסכנת את קיומנו ושאנחנו רוצים לפתור אותה. אם אנחנו לא רוצים לפתור את הבעיה - לא נתקדם. נמשיך לריב ופעם האחד ינצח ופעם השני ינצח, ובסוף ייתכן שכולנו נלך לאבדון. בדיוק כפי שקורה אצל בני זוג שבוחרים לנהל סכסוכים ארוכים, אבל בסופו של דבר לא נשאר להם שום דבר כי הכול הלך לעורכי דין ולהוצאות כאלה ואחרות".


"אם כך, תנאי ראשון הוא לרצות לסיים את הסכסוך. לאחר מכן - ענווה. הענווה הזאת עליה להצמיח ולהוליד שתי תכונות נוספות שיונקות ממנה: כבוד - לתת כבוד לעמדה האחרת, לתת כבוד ליריב, לתת כבוד למי שאתה לא מסכים איתו. זה קשה מאוד. קשה מאוד לאישה ולבעל בסכסוך לכבד אחת את השני, קשה למי שחושב שהשותף שלו גנב ממנו לתת לו כבוד ובוודאי קשה לאופוזיציה ולקואליציה. לכך יש להוסיף שכל אחד חושב שהוא מתברך בזה שהוא משפיל או מבזה את האחר".


"חכמינו אומרים שה' ציווה את משה לחלוק כבוד לפרעה, כשהוא התכוון להוציא את בני ישראל ממצרים. במושגים שלנו פרעה הוא לא אבו מאזן. פרעה יותר דומה להיטלר מאשר לאבו מאזן, שהרי פרעה ציווה להרוג את כל היילודים היהודים ממין זכר ולהשליך אותם ליאור, פרעה שיעבד את חייהם של בני ישראל, מירר את חייהם וגרם להם סבל נורא. חז"ל אומרים שהוא היה שוחט תינוקות כדי לרפא עם דמם את הצרעת שלו. הוא היה אדם אכזר, נורא ואיום. עם זאת טוענים חז"ל שה' אמר למשה שעליו לחלוק כבוד לפרעה. מדוע? כי יש דרך בה מדברים ונוהגים במלך. קשה לנו לעשות זאת כי אנחנו מרגישים שלחלוק כבוד למלך עלול בטעות ליצור רושם שאנחנו מסכימים איתו ועם דרכו או חושבים שהוא בסדר, אבל זה לא נכון. אנחנו חושבים שהוא רשע, אבל צריך לנהוג בו בכבוד כי הוא מלך, ואם לא ניתן כבוד למלך - תתפרק כל החברה הזאת. מכאן שקודם כול צריכה הענווה שלנו להוליד כבוד".


מהי התכונה השנייה?

"הכרה שכנראה האמת לא כולה אצלנו ועלינו לתת מקום גם לאמת אחרת. חכמינו אומרים שבכל המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל נפסקה ההלכה לפי בית הלל, אבל חכמים באמת אומרים שבית שמאי היו יותר חכמים מבית הלל. נשאלת השאלה: אם בית שמאי יותר חכמים, מדוע נפסקה ההלכה לפי בית הלל? חכמינו משיבים: מפני שהקדימו דברי חבריהם לפניהם. בכל פעם שהיה ויכוח, הלל היה אומר 'בוא נשמע מה שמאי אומר, בוא נראה מה אני חושב על מה שהוא אומר', וכך היה מגיע אל עמדתו".


"יש לנו ב'צהר' הרבה מאוד מרכזי פעילות בנושאים שונים ומגוונים, כשהרציונל הוא אחד: אני רוצה להנגיש את היהדות, ולך יש בחירה חופשית. אני לא רוצה להכריח איש לשום דבר, אני רוצה שאנשים יבחרו. אפשר לבחור לקחת רק 'חלק'. אני לא 'בעל הבית' על התורה"

"נשאלת השאלה: האם מפני שהלל היה נחמד והקדים דברי חברו לדבריו, מגיע לו שתיפסק ההלכה כהלכתו? האם זהו פרס נימוסין? הלוא עלינו לדעת מהי האמת, ולכאורה האמת היא עם מי שחכם ולא עם מי שנחמד. תשובה היא כנראה, כשאדם מקדים דברי חברו לדבריו, הוא גם זוכה לכוון יותר לאמת כי כשאדם מקדים דברי חברו לדבריו, הוא בעצם אומר: 'אני לא במרכז, עמדתי היא לא העיקר. העיקר זה האמת, אני מוכן לשמוע אמירות אחרות, אמיתות אחרות'".


"נדמה לי שאלה שני תנאיי היסוד להם אנו זקוקים כחברה כדי שנוכל להתחיל ליישב את הסכסוכים הגדולים שיש בינינו".


"אם לברך במשהו את השנה הנכנסת עלינו לטובה, אברך שנזכה להקדים דברי חברינו לדברינו ושננהג כבוד בדברי חברינו. בעיניי אלה הם תנאיי יסוד לשיח בחברה שיכול להוביל לאיזשהו מקום".


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון הרביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בספטמבר 2021.


3 צפיות0 תגובות