top of page

"הגישור עלול להיתפס כאיום על הסולחה. אבל אנחנו לא באים להחליף את הסולחה, להיפך"

השייח' ד"ר איאד עאמר, סולחאי ומגשר בבית הדין השרעי, ומנהל תוכנית "שייח'ים מגשרים", מטפל בסכסוכים קשים שהסתיימו ברצח, אבל רואה את השליחות המרכזית שלו במניעת הרצח הבא. בראיון מיוחד הוא מספר על הקשרים שהוא מטפח בין רבנים לשייח'ים, על ההשקעה בחינוך בני הדור הצעיר ועל האיש שהביא אותו לעולמות הסליחה – השייח' המנוח עבדאללה נימר דרוויש



השייח' ד"ר איאד עאמר הוא איש חינוך, איש דת ואימאם במסגד, איש התנועה האסלאמית, לשעבר זמר ובעל להקה, סולחאי ומגשר בבית הדין השרעי. אבל נדמה שהתואר שהכי קרוב ללבו הוא מנהל תוכנית "שייח'ים מגשרים", שבמסגרתה הוא פועל להנגיש את הגישור לשייח'ים ביישובים הערביים, תוך שימוש במקורות הדתיים ובמוסדות המסורתיים, ויחד עם שיתופי פעולה עם רבנים. בנוסף, הוא מקדם הקמת מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה ביישובים ערביים יחד עם תייסיר מחאמיד, המנהל המקצועי של כל מרכזי הגישור בקהילה של החברה הערבית. בבית הספר שהוא מנהל זה 36 שנה יש מועצת תלמידים שמגשרת בסכסוכים ופועלת למניעתם.


פגשתי את השייח' עאמר בכפר קאסם, בו הוא מתגורר. כבר בתחילת שיחתנו הוא ממהר להציג את האני מאמין שלו. "הפילוסופיה שלנו והרציונל הם לחנך את האנשים - לא להילחם אחד בשני, אלא להילחם למען קירוב הלבבות בין האנשים. התפיסה הזו מנחה אותי כאיש סולחה וגם כמגשר בין זוגות מטעם בית הדין השרעי.


"חינוך בעיניי הוא מהות הדת. אני עושה זאת בתפקידי כמנהל בית ספר וכאימאם של קהילה שאני נואם בפניה בימי שישי. עד הקורונה היו מגיעים למסגד כ־3,000 איש, ממלאים אותו בכל הקומות והמסדרונות ומקשיבים לדרשות".


לבקשת התנועה האסלאמית, השייח' עאמר אינו מתמקד רק במסגד אחד, אלא נואם בכמה מסגדים, בזכות השפה הגבוהה, המנהיגות ובשל היותו חניכו של השייח' עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית.


"שייח' עבדאללה נימר דרוויש הנחה אותנו לחינוך ולדת, אבל בדרך המתונה, כדרכו של הנביא מוחמד עליו השלום. במסגדים אנו קוראים להורים ולילדים לבחור בדרך האמצע. אנחנו חוששים שהילדים שלנו ילכו לארגונים קיצוניים, ולכן אנחנו רוצים לשמור עליהם מחשש שיקלקלו לנו את החברה".


"הנביא מוחמד היה המגשר הראשון"

דמותו של השייח' המנוח עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל, עולה במהלך פגישתנו לא מעט פעמים. אין ספק שהוא הדמות שהשפיעה על דרכו של השייח' עאמר יותר מכל. "בשנות ילדותי ונעוריי היה פה רק מסגד", הוא מספר. "באחת הפעמים שהגעתי למסגד, השייח' עבדאללה הסיט את רגלי. חשבתי שאני צריך לפנות לו מקום, אבל הוא הורה לי לקום ולהעביר דרשה בלי הכנה מוקדמת. באותו רגע חשבתי שהוא מתלוצץ, אבל לא היו לי האומץ והתעוזה להגיד לו לא. אף פעם לא העברתי שיעור ליותר מכמה אנשים בודדים, ופתאום מצאתי את עצמי עומד במסגד הגדול, שבו השייח' עבדאללה נושא דרשות. אחרי כן, שייח' עבדאללה אמר לי 'עכשיו אני יודע מי ימשיך את דרכי'".


"אני חש צער על כך שאנשי דת לא מנצלים את התפקיד החשוב שיש להם ואת האמון שאנשים רוחשים להם. אנשי הדת מקובלים על החברה, וניצול נכון של מעמדם יביא לשלום ושלווה. בכל סיפור חשוב למצוא את אנשי המפתח. יש מפתח אישי לכל מנעול, גם אם זה לא אני - צריך למצוא כזה"

מה הפך אותך לנבחר?

"שייח' עבדאללה לימד אותי בכיתה ה', והוא הבחין בי כשהייתי קורא את הקוראן. הקול שלי הביא אותי לימים להקים להקה ולהיות זמר. שם הוא בחר בי והזמין אותי למסגד.


"היו לי לא מעט מחלוקות אתו, אבל לא בפוליטיקה של הכנסת, שם היינו מאוחדים. ההשתתפות שלנו בכנסת היא אחת הסיבות החשובות שהביאו לפילוג התנועה האסלאמית לשני פלגים. הוא האמין שעלינו להיכנס ולשרת את עמנו מתוך הכנסת, מתוך הדוכן הציוני.


"לא פשוט להחליף את השייח' עבדאללה. היו לנו מחלוקות רציניות, אבל גם ברגעי מחלוקת קשים, הוא היה קורא לי 'הבן שלי' ואני הייתי קורא לו 'אבא שלי'".


מה הביא אותך לעולם הגישור?

"הסולחות. אני חושב ששם התחיל עניין הגישור. בהיותי בן 18, כתלמיד תיכון, השייח' עבדאללה התחיל להכניס את המודלים האלה. כשהייתי בן 22, השייח' שלח אותי לגשר בין משפחות במיסחה, כפר ערבי סמוך לכפר קאסם. לאותה משימה הוא צירף אליי אדם מאוד מבוגר ודתי, אבל הבהיר: 'אתה זה שינחה את הסולחה'. לא הבנתי מדוע. כבר מילדות קראו לי 'שייח' איאד', אבל הפעם קראו לקראתי 'הנה הגיע שייח' איאד במקומו של השייח' עבדאללה'.


"בסולחה הזאת גישרתי בין שתי חמולות. אלה היו בני דודים והיינו שם קרוב לשמונה שעות עד שעשינו סולחה וכתבתי הסכם. את מה שעשיתי שם למדתי משייח’ עבדאללה, כי התלוויתי אליו כבר מגיל 18. עד אותה סולחה, נאמתי והעברתי שיעורים במסגד, אבל ברמה של ילד. באותה סולחה, שם זה התחיל".


בתום הסולחה, הוא גילה להפתעתו שיש לו קשר דם עם אותם אנשי חמולה מסוכסכים. "התברר שאלה היו בני דודים של הסבא שלי, אבל לא היינו בקשר והם לא ידעו שאני הנכד שלו. זה היה מרגש עד דמעות כשהם גילו מי עושה את הסולחה ביניהם. זה היה סכסוך קשה. השייח' בחוכמתו לא אמר לי שהם בני דודים שלי, כי אולי לא הייתי הולך, אולי לא הייתי ניטרלי אם הייתי יודע מי האנשים, אולי הייתי תופס צד.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון החמישי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור בדצמבר 2021. _______________

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page