גישור, פישור או הערכת סכסוכים

מחנות אידיאולוגיים שונים או שלושה צדדים של אותה מטבע?


חייבים להתחיל בתודה לאילנית. הרבה מאיתנו מרגישים, ממש עמוק בבטן, שגישור הוא דרך מרכזית לעשות טוב בעולם. עולם רווי קונפליקטים, מלחמות סרק ותהליכים הרסניים שמזינים את עצמם. עולם כזה, חייב כוחות חיוביים חזקים שיובילו תהליכים של פיוס, של הסכמה ושל שיח ענייני. הרבה מאיתנו מרגישים שצריך לעשות, ואילנית לא רק הרגישה אלא קמה ועשתה מעשה: כתב עת לגישור! כזה שאנחנו יכולים ללמוד ממנו, להרחיב דעת וללמוד כלים שיעזרו לנו להיות מגשרים טובים יותר. כתב עת כזה הוא צעד בדרך הנכונה להפצת בשורת הגישור לקהלים רחבים, ולהפיכת עצמנו לפרופסיה מקצועית. יישר כוח!


אבי ומורי, השופט שאול אלוני ז״ל, עסק לאחר פרישתו בעיקר בבוררויות. לעתים נדירות הגיע לפניו גישור, אך הוא הקפיד להבהיר לי, לצדדים ולעצמו שהוא עוסק בפישור ולא בגישור (ואת המילה ״גישור״ אמר בנימה השמורה למקצועות שאינם בהכרח מן המכובדים).


ומן הצד השני, גם פרופ׳ מרדכי מירוני, האב הרוחני של קהיליית המגשרים הישראלית, רואה חשיבות מיוחדת לעמוד על ההבדלים בין פישור ובין גישור, ובין כתביו נמצאת מעין קינה על כישלונו של הגישור בישראל, כפי שהוא מגדירו (פרופ' מרדכי מירוני, על מגבלות הפישור ועל בשורת הגישור, דין ודברים ו' 487). דעה דומה, הביע עו״ד יניב שוורצמן, ראש לשכת המגשרים באותה עת.


כולנו מכירים את ההבדלים התיאורטיים בין שני התהליכים: מרכזיות תפקידם של עורכי הדין והשיח המשפטי; החתירה למציאת ״האשם״ לעומת ניסיון להסתכלות צופה פני עתיד; פתרון של חצי התוצאה בידך, לעומת פתרון win-win הכולל אפשרויות יצירתיות להגדלת העוגה; המגשר כמומחה למשא ומתן Deal Maker או כ-Facilitator; ובמה שנדמה לי שעיקר: האם נמצא פתרון נקודתי מצומצם או שהצדדים ״צמחו״ מהתהליך, התגברו באמת על הקשיים במערכת היחסים ביניהם והבינו את האמת הנרטיבית העמוקה בצד שכנגד, ותוך כדי כך התעמתו עם השדים הפנימיים שלהם. וכדי לבלבל קצת יותר עולם המושגים הפישורי-גישורי, צריך להתייחס למעריכי סכסוכים ולשופטים בדימוס המקיימים הליך המכונה ״גישור״ שעיקרו הערכת סכסוך.


כאשר מתקיים שיח כזה בין מגשרים, הוא לפעמים מזכיר לי שיח דתי. כל אחד מהצדדים מוכן אמנם להודות בחצי פה כי יש מקרים המתאימים לתהליך מהסוג השני, אבל קשה שלא לקרוא בין השורות (אפילו של מגשרים/מפשרים מכילים ומנומסים) מהו התהליך ה״אמיתי״ ומהו צילו החיוור.


אני רוצה להציע הצעה מרגיזה לשני המחנות: זה לא ויכוח חשוב. יש אפשרות לקיים גישור מצמיח, עם פתרון יצירתי מגדיל עוגה ולשפר את מערכת היחסים לתמיד; ויש אפשרות שהתהליך יסתיים בפתרון אמצע כשכל צד מרגיש שהוא ויתר ויתור כואב. אבל, וזה אבל חשוב - אנחנו כמגשרים לא יודעים לכתחילה מה יעבוד. לכן, בעולם המעשי, אנחנו צריכים להיכנס לכל גישור כשכלי הגישור והפישור בידינו - ולהשתמש במה שעובד, במה שאנחנו מבינים מהצדדים שהם רוצים.


אנשים באו להתארח אצלנו כדי שנסייע להם לפתור בעיה. הם לא הגיעו כי הם רוצים תהליך גישורי או פישורי. ספק אם הם מכירים את ההבדלים. אבל הם מכירים היטב את הבעיה, בדרך כלל כזו הגורמת להם סבל גדול לאורך שנים. הם מצפים מאיתנו לסייע להם לפתור אותה, ושהפתרון יהיה טוב יותר מהחלופה של הליך משפטי מלא.

אם תוך כדי קורים רגעים מרגשים של צמיחה אישית, שלא לומר רוחנית, של ראיית האמת בצד שכנגד – מעולה! מי המגשר שלא חווה רגעים כאלו והתרגש – שיקום. נותר לנו להכיר תודה על שזכינו להיות עדים דוממים לרגע נדיר כזה.


ואם לא? ואם הצדדים ״סתם״ מתווכחים על כסף, ופתרון האמצע אינו מגדיל עוגה, וכל אחד מהצדדים יוצא מחדר הגישור עם אותה דעה שלילית על הצד השני, כפי שנכנס? אם שני הצדדים לא מרוצים מהפתרון המוסכם, ועדיין מסכימים לו כי הוא עדיף (בהרבה) על החלופה – אין זה מתפקידנו לחתור ״להצמיח״ תובנות עמוקות בצדדים שחפצים בפתרון מעשי ומהיר (1). גם במקרה כזה זכינו: זכינו לסייע לצדדים לבחור ב"רע במיעוטו", לשקול באופן ענייני בעיה איתה הם מתמודדים, ולבחור בדרך המשרתת אותם.


לכן הוויכוח על ״גישור״, ״פישור״, ״הערכת סכסוכים״ או ״גישור תהליכי״ – הוא ויכוח לא חשוב. החשוב הוא לסייע לצדדים לפתור בעיה – ולצורך זה, אנחנו צריכים להיכנס לחדר הגישור נקיים מאג׳נדה תהליכית – ונכונים לאמץ את התהליך המתאים לאנשים המופיעים בפנינו.


והואיל ואני הקטן, לא מאור גדול, הרגשתי צורך להיתלות באילנות גדולים ממני, ומצאתי נחמה בדבריו של פרופ׳ לאונרד ריסקין, מהמלומדים הגדולים בעולם הגישור. פרופ׳ ריסקין הציע לפני כמעט שלושה עשורים את החלוקה הקלאסית המקובלת בין המגשר התהליכי ובין המגשר המעריך, ובין פתרון הבעיה הצרה והבעיה הרחבה (2).


הצעה זו שהוא כינה Mediator Orientation Grid יצרה (או למצער תיארה) את המחנות השונים והחלה (או למצער החמירה) את החלוקה הדיכוטומית והיריבות בינהם.


לימים, ניחם פרופ׳ ריסקין הן על החלוקה לגופה (3) וגם על עצם החלוקה. הוא צוטט כי אם היה יודע איזו רצינות ייחסו לחלוקה שפרסם, לא היה מפרסם אותה. פרופ׳ ריסקין מזהיר אותנו שלא להתאהב בכלי מעריך או תהליכי, וליישם מה שעובד באופן ספציפי באותו הליך. כשהוא מתייחס לחלוקה שהוא עצמו הציע אומר פרופ׳ ריסקין את הדברים הבאים:

(האבחנה בין הגדרת בעיה ״צרה״ ו״רחבה״ – י.ב.)

"the role-of-the-mediator continuum (הספקטרום שבין מגשר מעריך ומגשר תהליכי) does not, for several reasons, the most important of which is that evaluating and facilitating are not really opposites, any more than playing football and kicking a football are opposites. Besides, most mediators use techniques that fall into both these categories."


לסיכום, המוטיבציה שלנו במהלך הגישור חייבת להיות איך מסייעים לצדדים לפתור בעיה. בקביעת הדרך, ולא רק בקביעת התוצאה, אנחנו צריכים להיות קשובים מאוד לרצון הצדדים ולאינטרסים שלהם, ולא לאידיאולוגיה החביבה עלינו מבית.


אם בדרך לשם אנחנו משתמשים בכלים גישוריים, פישוריים או מתחום הערכת הסכסוכים – אין זה משנה כלל, כל עוד סייענו לצדדים לפתור בעיה בדרך הטובה והיעילה ביותר. אם הגענו מעולם הגישור התהליכי – טוב נעשה אם נעמיק ידיעותינו ונעשיר את ארגז הכלים שלנו בכלים מעולם הפישור והמו״מ. ההפך, קל וחומר שנכון. כל אחד מאיתנו צריך באמתחתו את מירב הכלים כדי לסייע לצדדים.


והערה סמנטית לסיום (בזכות אימהות) - המילה ״מגשר״ השתרשה בשפה העברית ובחיי המעשה, ככזו הכוללת את כלל תהליכי יישוב הסכסוכים שנסקרו לעיל על גווניהם השונים. זו סיבה טובה להפסיק גם עם הוויכוח הסמנטי: אין ביננו מגשרים, מפשרים ומעריכי סכסוכים.

אמור מעתה: כולנו מגשרים.


תהליך הכשרה ורישוי של מגשרים

השנה החל תהליך פורמלי יותר של רישוי מגשרים (אלו המבקשים להיכלל ברשימת המגשרים של הנהלת בתי המשפט). מגשרים, צעירים כוותיקים, ישבו לספסל הלימודים, נבחנו בתיאוריה ובפרקטיקה.

מתוקף תפקידי כאחד מראשי הפורום ליישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין, הגיעו לפתחי טענות רבות מאוד נגד התהליך שהובילה הנהלת בתי המשפט. נטען שהמבחן היה מנותק מחיי המעשה; ששלטה בכיפתו דיסציפלינה ספציפית (ולאו דווקא השכיחה) מתוך ספרי הלימוד של הגישור; שהבוחנים אינם בקיאים דיים; שהמגשרים נאלצים לחזר על הפתחים אחר צדדים שיואילו ויתגשרו בפניהם כדי להשלים את הבחינה המעשית; שהתהליך אינו מהיר מספיק ורבים מדי ממתינים בשער; ש"דור המדבר" זוכה ליחס טכני מדי שאינו מכבד את ניסיונו העשיר; שזמן ההכנה לא היה בו די ועוד ועוד.


ברבות מהטענות היה גרעין לא מבוטל של אמת. ובכל זאת, אני יודע מידע אישי כי כוונותיהן של מובילות התהליך הן כוונות טובות, והתמונה הגדולה המצטיירת בעיניי היא של צעד בכיוון הנכון כדי להפוך אותנו לפרופסיה מקצועית מכובדת (להבדיל מתחביב לעורכי דין בשעות הפנאי). בדרך לשם, נשלם מחירים: ניאלץ להשתלם וללמוד, להיפטר מהרגלים ישנים ואולי לאמץ חדשים, להתאמץ מאוד להילחם על מקומנו המקצועי ועל יוקרתנו – גם זו שהיום אנחנו מרגישים שהיא כבר נחלתנו, ולהמשיך ולהיבחן ולהשתלם ולהיבחן.

בסופם, המאמצים האלו יישאו פרי: הם יצליחו לשדר לציבור הרחב מסר שהגישור הוא דרך טובה לסיים סכסוכים בהסכמה. מאמצינו יצליחו להפוך אותנו, ציבור המגשרים, למקצועי, בעל סמכות, ידע ומוניטין.


לכן, אנחנו צריכים להעריך ולחבק את D&B שעשו השנה צעד ראשון בדירוג מקצועי למגשרים; את ראש לשכת עורכי הדין שקרא מעל דפי עיתון גלובס לציבור ולעורכי הדין לעשות שימוש בגישור; את הנהלת בתי המשפט (והמחוקק) שהחלו בבחינת מגשרים, וגם, כמובן, להעריך ולברך את אילנית על כתב עת זה. כל אלו יהפכו אותנו לראויים יותר למשימה הקדושה שיש לנו זכות להיות חלק ממנה: להביא צדדים להסכמה.


עו"ד יגאל בורוכובסקי ממשרד יגאל בורוכובסקי ושות' - יו"ר (משותף) של פורום יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות בלשכת עורכי הדין, ממונה ע"י בתי המשפט כמגשר וכבורר, בורר במוסד לבוררות עסקית, בורר במוסד יתרו, מ"מ יו"ר ועדת הבנקאות בלשכת עורכי הדין, דיין בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ודיין בבית הדין הגבוה של הוועד האולימפי בישראל, מרצה בהשתלמויות עומק למגשרים ובוררים.


_______________

(1) ואאזור אומץ בהערת שוליים להעיר כי אנו מתפרנסים (לרוב בתשלום לפי שעת עבודה) מהתהליך, ולפיכך מצויים אנו בניגוד עניינים מובנה בין אורך התהליך ובין מטה לחמנו. ככאלו, עלינו להזהיר עצמנו חזור והזהר, שלא תהא רוממת הגישור התהליכי בגרוננו, וארנקנו בידינו (תהלים קמט ו), ושלא להאריך את התהליך שלא לצורך, ושלא לפי אינטרס הצדדים ורצונם המוצהר. מי כמונו, המגשרים, יודע כי אינטרסים ועמדות – שני צדדים מבלבלים הם לעתים של אותה מטבע – ולעולם עלינו לחשוד בעצמנו, אפילו כשרים אנחנו, כדי שלא ניכשל חלילה מבלי משים.


(2) Leonard I. Riskin, "Mediator Orientations, Strategies and Technique 12," Alternative 111 (September 1994).


(3) והציע New Grid, ואז ביקר קשות את ה-New Grid שהוא עצמו ערך, והציע מה שהוא כינה New New grid, ראו:

Leonard I Riskin, "Retiring and Replacing the Grid of Mediator Orientation21, Alternative 69(April 2003).

והשוו לזה:

Leonard I. Riskin, "Decisionmaking in mediation: The Old Grid and The New New Grid System79," Notre Dame Law Review 1 (December 2003).