top of page

גישור מקוון הוא הזדמנות

הגישור המקוון מאפשר לצדדים להיפגש בלי להיות באותו מרחב פיזי, ומתוך כך לגעת גם בקונפליקטים ברמת עצימות גבוהה כשכל אחד מהצדדים נמצאים במרחב המוגן שלו. יותר מכך, הוא מאפשר למגשר לתווך לצדדים איך להיות בקונפליקט ואיך להתמודד עם הקונפליקט הבא, שבוא יבוא


הרבה מצקצקים, איך אפשר לעשות גישור בזום? הרי כל הרעיון בגישור הוא לייצר דיאלוג, ודיאלוג קורה כשנפגשים, יושבים ומשוחחים אחד עם השני. שאלות כמו: מה עובר עלינו כחברה? הפכנו לחברה שמדברת רק דרך מסכים. מה זה אומר על האנושיות שלנו? על יחסי האנוש?


לפני כמה וכמה שנים, בתום קורס גישור שהנחיתי, פנו אליי כמה תלמידים וביקשו שאקח חלק ביוזמה שהגו לפיתוח אפליקציה שמאפשרת גישור בממד הווירטואלי. זה נראה לי רעיון מעניין מאוד. אמנם קצת רחוק מאיך שאני ראיתי אז גישור אופטימלי, אבל רעיון מסקרן במידה רבה. בסופו של דבר, מטעמי זמן ומרחב לא הקדשתי לכך עוד זמן.


המסע של ההסתגלות האנושית להתקדמות הטכנולוגית לווה תמיד בקושי ובביקורת. במהפכה התעשייתית היה חשש לגורלם של העובדים, שהיו רגילים לייצר את המוצרים בידיהם ממש. במהפכה הממוחשבת היה חשש ממשי לגורלם של הפועלים, שידעו להפעיל את המכונות המתועשות אולם האצבעות שלהם היו גסות מדי למערכת הממוחשבת העדינה והקוגניציה שלהם לא הכילה את השינוי.


כשמישהו מתלונן על אובדן היכולת לקרוא ספרים לאור העובדה שמרבית הספרות נמצאת כבר על גבי המסך, אני נוהג לצטט איגרת דמיונית שנמצאה בחפירות שלא התקיימו מעולם, שבה מתלוננים זקני השבט נגד ממציא הכתיבה על הפפירוס. כי הדורות הבאים, כך נכתב באיגרת שנכתבה בראשי כאמור, ידם לא תהיה בוטחת עם פטיש ואיזמל כדי לחצוב מסרים נצחיים על פני לוחות אבן.


כמגשר חשוב לי קודם כל לתווך לצדדים כיצד אפשר להיות בקונפליקט. כיצד ניתן להיות בתוך קונפליקט ועדיין בתקשורת אפקטיבית ומועילה. כיצד אפשר להיות בקונפליקט ללא חשש, גם אם אני בדרך כלל נמנע מקונפליקטים. כיצד אפשר להיות בקונפליקט, לעמוד על שלי, ועדיין להישאר בתוך מסגרת שמאפשרת הידברות

אבי זכרונו לברכה, פרופ' ראובן פוירשטיין, עסק רבות בסוגיה הזו במסגרת השיטות שפיתח, הלמידה המתווכת, ההעשרה האינסטרומנטלית והאבחון הדינמי. השאלה שהוא שאל את עצמו היא לא איך עוצרים את התפתחות הטכנולוגיה, אלא איך מאפשרים לאדם להתאים את המערכת הקוגניטיבית שלו לאתגרי השעה. ולצד מיליוני ילדי ונערים בארץ ובעולם שזכו ללמוד את השיטה שלו, הוא הוזמן לא פעם לתעשיות הכבדות - לתעשיות הרכב למשל, וגם לתעשיות שונות בישראל - כי השאלה הייתה כלכלית. המפעלים הגדולים הבינו שעדיף להכשיר את העובדים הנוכחיים לעבוד עם המחשבים החדישים, מאשר לפטר אותם, לשלם להם פיצויים ולהכשיר עובדים חדשים רבים.


אגב, גם בגילו המתקדם מאוד, בשנות השמונים והתשעים לחייו, הוא היה חוזר הביתה מהעבודה הקשה שלא הפסיק בה עד ליומו האחרון, פותח את המחשב ועונה לאימיילים, גולש לחפש חומרים בגוגל ומנהל שיחות וידיאו ארוכות עם נכדה אהובה שחיה רחוק.


הגעה לבהירות רגשית

אם אני מתבונן על המהפכה הזו בהקשר הגישורי, אני רואה שיש התפתחות משמעותית ברמת הרגישות של האנושות. את רמת הרגישות הזו אפשר לראות למשל בחרדה שהעולם הוצף בה בשנתיים האחרונות ביתר שאת, מווירוסים שנמצאים בכל מקום ולעיתים עוברים גם מבעד למסכות כאלה או אחרות. מבלי להיכנס לסוגיה הרפואית המדעית. סף הרגישות האנושי עלה. כך למשל, מטפחות האף מבד שהיו נהוגות בילדותי, לא נתפסות כלל כאפשריות היום.


מה זה בעצם אומר על תהליך הגישור? ומה אפשר לעשות עם זה בגישור? איך אני רואה את האתגר החדש?

קודם כל, אני ניגש לאתגר הזה בסקרנות. בשאלה. והשאלה היא: מה מאפשר הגישור בזום, שלא מאפשר המפגש הפרונטלי?


אתחיל ברובד הבסיסי ביותר. ברובד זה, כל מגושר יושב במקום שנוח לו, על כיסא שנוח לו, בתוך מרחב שקט. אין שאלות ביחס לזמני ההגעה לגישור, לפקקים שבדרך, לבעיות החניה שסביב המשרד. אלו לכאורה עניינים שוליים, אך משמעותיים לא פחות. לא פעם קשה לתאם גישור בדיוק מהסיבות האלה. חישובי זמן הגעה וחזרה, מציאת חניה ועוד, כל אלה הם שיקולים שיורדים מהפרק בגישור המקוון. כן, צצות לא מעט בעיות אחרות, כמו לדאוג לכך שהמרחב אכן שקט נטול הפרעות ומסיחים, ולוודא שיש קו רציף שתומך בטכנולוגיה.


אחד הדברים שאני מאמין בהם ומלמד אותם הוא שהזמן הכי חשוב של תהליך הגישור, הוא לא הפגישות, אלא המרווח שבין הפגישות.

ברובד העמוק יותר, לדעתי יש כאן אפשרות לתווך נושא מהותי מאוד, שאיתו פתחתי את ההרצאה שלי בכנס שורש הבינלאומי של שיטתו של אבי ז"ל, על הגישור המתווך (באנגלית: The structural conflict mediation process). הצורך לתווך איך להיות בקונפליקט. במאמריי הקודמים, כתבתי כאן לא מעט על העובדה שלצד הכוונה שלי כמגשר לפעול להגעה להסכמה בין הצדדים, לא פחות חשוב לי כמגשר לראות ולבחון מה אני יכול לתווך לצדדים לקראת הקונפליקטים הבאים שיפגשו בחייהם, מתוך הקונפליקט הנוכחי כמו שהוא נחשף בתהליך הגישור. מאמרים אלה הם חלק מקורס חדש שאני מלמד בארץ ובמסגרת הבינלאומית של מרכז פוירשטיין.


אם כן, כמגשר חשוב לי קודם כל לתווך לצדדים כיצד אפשר להיות בקונפליקט. כיצד ניתן להיות בתוך קונפליקט ועדיין בתקשורת אפקטיבית ומועילה. כיצד אפשר להיות בקונפליקט ללא חשש, גם אם אני בדרך כלל נמנע מקונפליקטים. כיצד אפשר להיות בקונפליקט, לעמוד על שלי, ועדיין להישאר בתוך מסגרת שמאפשרת הידברות ובחינה משותפת, ולא תחרותית, של פתרונות אפשריים. כשאני מגשר, אני ער לאינטרסים של הצדדים הנחשפים במסגרת דבריהם, טענותיהם וסערת הרגשות שהם נמצאים בה. כשאני מגשר, אני כמו דייג המחפש מהם האינטרסים הצרכים והערכים של כל צד. זה לא חדש.


הערנות שלי כמגשר היא לא רק לאינטרסים הנוגעים לסכסוך עצמו, אלא גם לאינטרסים שלהם ביחס לאופן ניהול ההליך. כלומר, השאלה שאני שואל את עצמי היא מה יעזור לצדדים בגישור להיות נוכחים בתהליך, למה הם זקוקים. האם הם זקוקים עכשיו לבדיחה שתפוגג מעט את האוירה הקשה? האם יש צורך בהפסקה? בהתאווררות קלה? האם יש צורך בפגישות נפרדות? בפגישות משותפות? האם נכון לסיים את הפגישה ולשלוח אותם הביתה עד לפגישה הבאה?


כשאני שואל את עצמי את השאלות האלה, אני מבדיל את עצמי משיטה שרואה בתהליך הגישור מרתון שהדרך לסיים אותו היא בהסכם. למה? כי אחד הדברים שאני מאמין בהם ומלמד אותם הוא שהזמן הכי חשוב של תהליך הגישור, הוא לא הפגישות, אלא המרווח שבין הפגישות. הפגישות הן זמן דחוס מאוד מבחינה רגשית ואנרגטית, שבהן מושמעים דברים מכל הכיוונים ולכל הכיוונים. מנוסחים מחדש, ממוסגרים מחדש, אבל יש דחיסות מנטלית ורגשית גבוהה מאוד, והמרווח בין הפגישות הוא זמן מצוין לעיבוד מכלול הרגשות והניתוחים האנליטיים. זה זמן מצוין להתייעצויות, לשמיעת דעות אחרות, לנשימה עמוקה.


ואז, במפגש הבא הצדדים מגיעים אחרת. או שהם באים עם התנגדויות חדשות שאיתן נוכל לעבוד, וטוב שהן עולות עכשיו, ולא לאחר החתימה על ההסכם. או שהם באים אחרי עיבוד שאיפשר להם להבין את עצמם טוב יותר, ואת האחר טוב יותר. כלומר, לבוא עם התקדמות בתהליך.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור באוגוסט 2022.

____________

עו״ד דניאל-בר פוירשטיין הוא מגשר ומלמד גישור (בסיס פרקטיקום ומשפחה), משלב תפיסות ושיטות שונות בתוך הגישור, עם התמקדות בלמידה המתווכת, תשומת לב למרחב האנרגטי המתחולל בגישור, וכן דרך מפות העיצוב האנושי. כמו כן, עוסק בייעוץ אישי.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page