top of page

אדוני השופט, המגשר

מה קורה כאשר המגשר מתנהל מול המגושרים בשיפוטיות? איך אפשר לשמור על ניטרליות כאשר מגבשים דעה על מעשיו של אחד הצדדים? ואיך אפשר לשלב יחד אי משוא פנים ואכפתיות? כך נתמודד עם נקודות התורפה שמכשילות אותנו כמגשרים


בגישור לפרידה בין בני זוג, התמקדה המחלוקת הכלכלית סביב חלוקת מספר נדל"ן מניבים. האיש טען שיש לחלק את כל הנכסים בחלקים שווים, בעוד שהאישה טענה כי מאחר שהשקיעה ברכישת חלק מהנכסים כספים רבים יותר מהאיש, עליה לקבל אחוזים גבוהים יותר ממנו.


לאחר אחת מפגישות הגישור התקשר אליי המגשר של בני הזוג וביקש הדרכה דחופה. בפגישת ההדרכה הוא סיפר על חוסר סבלנות גובר והולך שהוא חש כלפי שני בני הזוג, עד כדי כך בפגישת הגישור האחרונה שאלה אותו האישה: "יכול להיות שנמאס לך מאיתנו?". המגשר תיאר את הצדדים כאנשים נעימים ומשתפי פעולה, ולכן לא ברור לו מדוע הוא חסר סבלנות כלפיהם.


אחת התכונות המיוחסות למגשרים היא חוסר שיפוטיות כלפי הצדדים, כלומר היכולת להקשיב לדברים ולהבין את הצרכים, מבלי לשפוט אותם כנכונים או לא נכונים, ראויים מוסרית או פסולים, טובים או רעים. אבל האם זה אפשרי?

שאלה: "מה אתה חושב עליהם כבני אדם?"

תשובה: "הם ממש נחמדים".

- "ובכל זאת, נראה שמשהו מפריע לך".

- "אם היה לי עשירית ממה שיש להם, לא הייתי מתווכח כמוהם".

- "כלומר?".

- "יש להם המון, אף אחד לא צריך כל כך הרבה".

- "מי קובע כמה צריך?".

- "לא יודע, ככה נראה לי".

- "כלומר, בהשוואה אליך?".

- לאחר שתיקה ארוכה ואנחה: "נכון. וזה מסובך, כי בתקופה האחרונה אני נמצא בקשיים כלכליים".

- "זה נשמע אתגר לא פשוט. מה הוא גורם לך להרגיש כלפיהם?".

- "יכול להיות שאני מקנא בהם".

- "ואיך הקנאה משפיעה על מה שאתה חושב עליהם ועל הסכסוך?".

- "שזו פריווילגיה של עשירים מפונקים, הרי כל אחד מהם יחיה ברווחה גדולה ולא יחסר לו דבר, בין אם החלוקה תהיה כפי שהאישה מבקשת, ובין אם כפי שהאיש רוצה".

- "כלומר, זה גורם לך לשפוט אותם מוסרית?".

- "מבין עכשיו שזה מה שעשיתי".

- "ומה אתה חושב על זה?".

- "שנכשלתי כמגשר".

- "במה נכשלת?".

- "בכך ששפטתי אותם".


שיפוטיות אוטומטית

מגשרים רבים חווים את התפיסה השיפוטית שמתעוררת בהם כלפי צדדים בגישור ככישלון אישי ומקצועי. ואכן, אחת התכונות המיוחסות למגשרים היא חוסר שיפוטיות כלפי הצדדים, כלומר היכולת להקשיב לדברים ולהבין את הצרכים, מבלי לשפוט אותם כנכונים או לא נכונים, ראויים מוסרית או פסולים, טובים או רעים. אבל האם זה אפשרי?


פרופ' דניאל כהנמן מתאר שתי מערכות במוח האדם (בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט", הוצאת מטר, 2013). מערכת 1 כוללת מיומנויות מולדות שאנחנו חולקים עם בעלי חיים אחרים, לגבי הבעיות העיקריות שעלינו לפתור כדי לשרוד, כמו זיהוי סכנות, הפניית קשב והימנעות מהפסדים. להערכות אלה תפקיד חשוב בשיפוט אינטואיטיבי. מערכת 1 פועלת באופן אוטומטי ומהיר. מערכת 2 אינה אוטומטית ונכנסת לפעולה רק כשהמצב הופך קשה, מורכב, או כשעולה שאלה שמערכת 1 לא מציעה לה תשובה. מערכת 2 איטית יותר ממערכת 1. המנגנונים העצביים של מערכת 1, שמספקים הערכות שוטפות לגבי רמת האיום קיימים אצלנו ולא בוטלו, למרות שהם פחות רלוונטיים בעולם המודרני. לכן, אנחנו מעריכים כל הזמן מצבים כטובים או רעים, האם יש לברוח או אפשר להתקרב, כלומר מבצעים כל הזמן הערכות שיפוטיות.


לפי כהנמן, המגשר לא יכול היה למנוע מעצמו לחוש שיפוטיות כלפי בני הזוג, כיוון שהמערכת העצבית במוח גרמה לשיפוטיות שלו לצוף באופן אוטומטי ובלתי ניתן לשליטה. מבנה המוח שלנו מפעיל אוטומטית את מערכת 1 השיפוטית, ואין לנו אפשרות להשתיק או לכבות אותה. לכן, תחושת השיפוטיות שהתעוררה בו איננה כישלון אישי, כפי שאמר המגשר, אלא חוויה אנושית, טבעית, שלא ניתן להימנע ממנה. כשדיברנו על כך בהדרכה אמר המגשר "סבבה לשמוע שזה בסדר להיות שיפוטי, אבל בכל זאת לא נהגתי כפי שאני מצפה מעצמי, אז מה אפשר לעשות?". הכשל של המגשר נבע מחוסר המודעות שלו לחוויה הרגשית ולשיפוטיות שהציפו אותו. אילו היה מודע לכך, מערכת 2 הייתה יכולה להיכנס לפעולה ולאפשר לו לעצור, או לעדן את התגובות חסרות הסבלנות שלו כלפי הצדדים. מה שלא קרה בזמן אמת, קרה לאחר מכן בהדרכה, כשהצליח להיות מודע לשיפוטיות שלו ולסיבות שגרמו לה. המודעות כשלעצמה אינה מספיקה תמיד, אבל היא מאפשרת לקבל אחריות ולפתח דרכי פעולה להתמודדות והימנעות מתגובות שיפוטיות.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון השביעי של כתב העת "עיין ערך: גישור", שראה אור באוגוסט 2022.

_____________

עו"ד חמוטל גת היא מגשרת מהו"ת, המתמחה בגישור משפחה, מכשירה מגשרי משפחה בקורסים המוכרים על ידי המערכת המשפטית. מדריכה ומנחה סדנה מתקדמת למגשרים.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page